מאגר סיפורי מורשת

סיפורו האישי מה מעצב מנהיגות

ילדות בטירת הכרמל

שמי דן נדיב, נולדתי בחורף גשום, דצמבר 1953, כשמלאו חמש שנים למדינה. הוריי הם ילידי עיראק הם עלו לארץ בשנת 1951 עם שתי אחיותיי הבכורות .

נולדתי בתקופת צנע, במעברה בטירת הכרמל. הילדות הייתה מאד קשה, משפחות דלות ללא אמצעים. אפילו את החלב קנו בתלושים, היתה הקצבה של תלושים לכל משפחה למזון. העלייה הייתה בעיקר מארצות אירופה: פולין רומניה הונגריה בולגריה, תורכיה יוון. חלקם ניצולי שואה שעלו בין 1949-1950.

בשנות ה-50 הורגש היטב מיזוג הגלויות. המדינה הייתה מדינה בהתהוות, מכל קצות העולם. מאזור אסיה עיקר העולים היו מעיראק ואירן.

גדלתי בתנאים מאד קשים, בצריף קטן. קיבלתי חינוך לאהבת הארץ. היה לי זוג נעליים אחד, מעט בגדים. חלקתי את החדר עם שתי אחיותיי הגדולות. בשיכונים היה חדר ומטבח – וזהו. את הלימודים עשיתי במטבח..

סיימתי את לימודיי ביסודי בהצטיינות. בסוף יסודי היו מבחני סקר – מי שעבר בהצטיינות היה מקבל מילגה כדי ללמוד בתיכון. טירת הכרמל בימים ההם הייתה עיירה קטנה, ולא נחשבת בעיני חלק מאוכלוסיית חיפה, ולכן כשכבה אליטיסטית הם לא הסכימו לקבל תלמידים מטירת הכרמל. הייתה בזמנו גם פשיעה ואלימות בעיירה. אני יצאתי חוצץ נגד ההחלטה הזו.

התקבלתי לגימנסיה ב בחיפה, וברבות הימים הפכתי ליו"ר האגודה. היה אז בכרמל בחיפה בנות ובנים שחשבו שהם "מעל" התלמידים שמגיעים מהעיירות מסביב, הפריפריה. למרות שהיינו תלמידים טובים, הרבה יותר טובים מהם.

ששאלו אותי הבנות הכרמליסטיות, מה שמי הייתי עונה "דן", אבל כשאלו אותי היכן אני גר הייתי עונה לה "אני גר למרגלותייך".. היום המצב לא כזה. היום התלמידים מתקבלים לכל בי"ס ואחת המטרות הנכונות שנעשות בראש העין בחינוך הוא מיזוג של כל התלמידים לבתי ספר שכוללים שכונות ותיקות ושכונות חדשות, מ"הגבעות". אני זוכר את שם הגננת שלי, רוחמה, ואת חנה וציפורה – המורות שהיו לי ביסודי ואת ד"ר זינגר, מנהל התיכון. דמות המחנך היא למעשה הדמות שמשפיעה בצורה משמעותית על עיצוב הערכים שלכם.

אין עשיר כבעל השכלה

המסר הראשון שלי בחינוך הוא שכולנו שווים. צריך להתחנך על בסיס של ערכים. ולא בהכרח בן של משפחה מבוססת מאד הוא מוצלח יותר ממי שבא ממשפחה פחותת אמצעים. נכון שיש תכונות בסיסיות של מי שקולט טוב יותר או פחות, אבל זה לא קשור לאמצעים.

דעו לכם, מתוך ניסיון של אחד שפיקד על אלפי חיילים, כל מי שהתחנך נכון, קל לו יותר בחיים להשתלב ולהקים משפחה. אל תעשו לעצמכם הנחות. כל שיעור הוא חשוב: מתמטיקה, אזרחות, ספרות – הכל חשוב.

גם תנועות הנוער הן מקום להתחנך וללמוד. בתקופתי היה "הנוער העובד והלומד". הייתה לי חולצה כחולה עם שרוך אדום. היו לנו מלחמות מול תנועת "הצופים". דרך התנועה עשיתי הרבה פעילות התנדבותי. הלכתי למשפחות קשות יום, הייתי עוזר ומלמד את הילדים הצעירים ובחופשים לקחתי את החברים שלי וצבענו להם את הבתים.

מלחמה ומורשת

הימים שלפני ממלחמת ששת הימים , שנת 1967, 5 ביוני 1967. קרוב ל-48 שנים. הייתי תלמיד בתיכון, ופעם ראשונה חוויתי מלחמה כילד. את "מבצע קדש", שהיתי בן שלוש, איני זוכר, אבל את ששת הימים אני זוכר. הרגשנו במלחמה הזו שאנחנו נלחמים על הקיום שלנו. כדי להגן על עצמנו ועל המשפחות חפרנו תעלות, ואמרו שאם משהו יקרה, להיכנס לתעלות!

זו הייתה מלחמת גבורה. תוך 6 ימים הצלחנו למוטט את כל צבאות ערב : מצרים, ירדן וסוריה. צה"ל הצליח להביס את הערבים ולשחרר את ירושלים. זו אחת המלחמות שככל שמדברים עליה זה לא נקלט! איך הצלחנו בשישה ימים להביס אותם.

בקצרה, הדבר הראשון היה המודיעין. חיל המודיעין קלט אליו תשדורות ואינפורמציה מאד מדויקת, בעיקר על חילות האוויר. בתוך 3 שעות חיל האוויר שלנו מוטט את חיל האוויר המצרי, ואז יכולנו להיכנס פנימה לסיני ולהתחיל להתקדם עד תעלת סואץ. מפקדים לקחו החלטות אמיצות ומה שהוביל את המערכה היה השריון והארטילריה. התחלנו במקביל גם מול הליגיון הירדני באזור ירושלים ובבקעה. הצנחנים בראשות מוטה גור יצאו למבצע לשחרר את הכותל. כל הגבעות שסובבות את ירושלים היו בידי הירדנים: פסגת זאב, תלפיות שכונת רמות היו בידי הירדנים היו קרבות בעיקר של חיל רגלים.

בשלב השני כבשנו גם את הגדה המערבית – חלק מההתיישבות היהודית שיושבת כיום – ברקאי, חברון, ג'נין, רמאללה. בשנים הראשונות ישב הצבא ואח"כ החלה התיישבות יהודית שם.

במלחמה עם הירדנים יש את הסיפור עם גבעת התחמושת. היה קרב גבורה של צה"ל, והזירה השלישית הייתה מול סוריה. כל רמת הגולן הייתה בידי הסורים. לפני ששת הימים לא היה יום שעבר ללא חילופי אש עם האזור. היום לא מצליחים לדמיין שיהיה מצב בו ישבו הסורים מעל ואנחנו בבקעה למטה.

יום כיפורים ללא כפרה

במלחמת יום כיפור הייתי מגויס. אחרי לימודי התיכון בחיפה התגייסתי לחטיבת גולני, אחת מארבע החטיבות של חיל רגלים: גולני, צנחנים, גבעתי ונח"ל. באוקטובר 1973 הייתה המלחמה הכי נוראית בתולדות ישראל, היא פקחה את עינינו. לא היינו מוכנים למלחמה ואסור שדבר כזה יקרה במדינת ישראל. זה היה מחדל ברמת הדרג המדיני והצבאי. היינו שאננים. היינו זחוחים מהניצחון של ששת הימים. הייתה התשה מאד קשה בתעלת סואץ שגם התישה אותנו במוכנות למלחמה הקרבה ובאה.

ביום כיפור, 6 באוקטובר שנת 1973, באמצע תפילות יום כיפור, צבאות מצרים וסוריה פתחו במתקפה חזיתית על מדינת ישראל. כיוון שלא היינו מוכנים לא גויסו כוחות המילואים בזמן, ונאלצנו לספוג אבדות קשות מידי יום, הסורים התקדמו ברמת הגולן כמעט עד גדות הכנרת! כל קו סואץ, קו ההגנה שלנו נכבש ע"י המצרים. הייתה תחושה שאנחנו עומדים לאבד את העצמאות שלנו בישראל. היו קרבות חי"ר וקרבות שריון קשים. מורשת הקרב הזו היא של קרבות זכורים וחקוקים במורשת. לשמחתנו רוח הגבורה והאומץ היטה את הכף ואיפשר בסוף את הניצחון. לא רק שחזרנו לקו סואץ אלא הגענו כמעט עד קהיר.

בשל בעיית גב הציבו אותי ביחידה עורפית שעוסקת בלוגיסטיקה במלחמה, לדאוג לצורכי הלוחמים. ביום כיפור הייתי בסיירת גולני והגעתי עם הדרגים לחרמון. סיפקנו בחרמון תחמושת ללוחמים. כשמדברים היום על חיים – החיים הם ביד הגורל. אתה יודע איך אתה יוצא למשימה אבל לא יודע כיצד תחזור. נתקלנו בכוחות קומנדו שירו עלינו. הייתה הפצצה ואח"כ ארטילריה. אני נקלעתי למקום בו היה ירי גדול מאד. הסתתרתי מתחת לצוקים ולצערי לא מעט מחבריי מסביבי נהרגו. הייתי עם שתי משאיות דלק ותחמושת וסיפקנו להמשך הלחימה.

אחד הקצינים שלידי נפגע מרסיסים ובבי"ח הוא נפטר. חוויה אחרת הייתה בזמן שהובלתי שיירה של מזון בדרך לדמשק והתחיל ירי ולא יכולנו להתגונן או להסתובב. אני הוריתי להמשיך בנסיעה. לשמחתי חלק גדול מהירי פספסו ולא היו נפגעים.

המלחמה גבתה כ-3000 הרוגים ולא מעט שבויים. לאחר מכן בשנת 1977 נחתם הסכם שלום בין בגין לסאדאת. הוא נחתם מתוך עמדת של כוח ולא חולשה. עד היום ההסכם הזה הוכיח את עצמו. לימים כשרבין היה ראש ממשלה נחתם הסכם שלום עם ירדן.

1982 פרצה מלחמת לבנון הראשונה. היה אזור של מחבלים ומטחי קטיושות מהיישובים בלבנון. מי שהוביל אותם היה יאסר ערפאת. רפול היה רמטכ"ל. נתן פקודה להיכנס לשם כדי להפסיק את הירי. 8 שנים היינו בלבנון, קרוב ל-1000 הרוגים. לבנון היא ארץ יפה, אבל בתוכה היו תאי טרור שהמשיכו וזינבו בנו משך כל השנים.

זה הזכיר את האמריקאים בוייטנאם, ששקעו בבוץ הוייטנאמי. השיירות היו מותקפות במטעני צד. הנווט רון ארד נטש את המטוס שלו ונשבה ע"י המחבלים ועד היום לא ידוע מה עלה בגורלו. הייתה זו מלחמה קשה רק בשנת 1999 נתן הרמטכ"ל אהוד ברק את ההוראה לעזוב את כל הבסיסים בלבנון.

מי יוביל לשלום?

לצערי היום לא בגין, לא רבין, לא סאדאת ולא חוסיין עוד בחיים ואין היום מנהיגים אמיצים שיכולים לבצע מהלכים של שלום.

עם ירדן נשמר הסטטוס קוו של הסכם השלום שנחתם עם חוסיין, עם סוריה מעולם לא נחתם הסכם שלום. יש שם מלחמת אזרחים עקובה מדם. יש עלאווים סונים ושיעים – 3 פלגים שמאמינים באסלאם אבל נלחמים ביניהם. כך גם בעירק . כיום יש תוהו ובהו בשלטון הסורי, ומדינת ישראל מוקפת במשטרים מאד לא יציבים. היחיד שיש בו מנהיגות היא מצרים, בירדן לא בטוח שלטונו של בנו של חוסיין, בלבנון מי ששולט במצב הוא חיזבאללה ובסוריה מלחמה פנימית. ומעל לכל יש את האיום האירני. ולכן ראש הממשלה מדבר שצריך להיות עירניים וערוכים לכל התפתחות.

מתוך כל הבלאגן הזה אנחנו אי של שפיות. אנחנו מדינה מפותחת, משטר חזק, טכנולוגיה ומדע מהמובילים בעולם. אנחנו צריכים להיות גאים במה שיש לנו בתוך המדינה.

ניסיון – מפתח לעיצוב מנהיגות

במהלך שירותי המשכתי בלימודים. למדתי תואר ראשון בלכלכה ומינהל עסקים ותואר שני בצבא ולוגיסטיקה מאוניברסיטה בארה"ב. את אשתי הכרתי בצבא. נולדו לנו 3 בנים. כל שלושת בניי התגייסו למודיעין, באוריינטציה הם התאימו לחיל המודיעין. בני הגדול, עומר, בן 31 נשוי וכיום עו"ד, בני השני, ,רועי, נשוי, ועושה כיום דוקטורט בננו-טכנולוגיה ובני הצעיר, אור, עושה תואר בכלכלה.

אני מכהן כמנכ"ל ארגון יוצאי צה"ל "צוות" שבמסגרתו אני מטפל בכ-37 אלף משפחות. המדינה דואגת לאזרחיה באמצעות ארגונים ומוסדות, ולמרות שיש ביקורת ויש פערים, בסך הכל, כמי שהסתובב בעולם, יש לנו מדינה מצוינת ואנחנו צריכים לדעת לשמור עליה מכל משמר.

מנהיג מעצב את האישיות שלו מהניסיון הנצבר שלו, והוא בונה את זה שנה אחרי שנה. צריך לדעת להפיק את המקסימום כדי שהחברה תהיה יותר טובה.

אני גדלתי לתוך המדינה, אני יכול היום בפרספקטיבה לאחור לומר שכל שנה הוסיפה לעיצוב חיי כאזרח במדינת ישראל. אתם נולדתם כולכם צברים, אבל המשפחות שלכם הגיעו מכל מיני מדינות בעולם. היתה תקופה שבלטו בה הבדלי העדות ומיזוג הגלויות – כיום אני לא רואה הבדל, צריכה להיות זהות ואחידות כי הדור הזה כולו מכאן. כולנו צריכים להיות תושבי המדינה, שווי זכויות. יש מקרים בהם אנחנו לא מצליחים לעשות את המיזוג, לדוגמא עם יהודים יוצאי אתיופיה שמרגישים מתוסכלים כיוון שהם אינם מקבלים את כל הזכויות וקשה להם להשתלב בחברה ובמדינה. אתם חשובים בעתיד המדינה. אתם העתיד, עוד מעט תתגייסו ותקימו משפחות. בכם אנחנו צריכים להשקיע. התנאים הבסיסיים בסביבה שלכם כיום הם תנאים טובים.

ישנם שני סוגים של מנהיגים: יש סוג אחד שמשדר צנעה, שקט פנימי וענווה. ויש סוג שני, שמשדר כוחנות ודורסנות ויוצר הרבה רעש. מנהיגות מוחצנת אולי עושה רושם על אנשים אבל לא בהכרח מעידה על כך שיש למנהיגים אל כישורים יותר מאחרים. נהפוך הוא, לפעמים הרבה רעש וצלצולים ובכלל אין להם מה שדרוש להיות מנהיג.

קיימים גם אנשים שמטבעם רעים. הם לועגים לאלו שנותנים מעצמם, נהנים להטריד את הסובבים אותם. אבל ההתנהגות הזו בסוף חוזרת אליהם. אל תרגישו מנוצלים בגלל שאתם בוחרים לעשות טוב לאחרים – בסך הכל הטוב חוזר אליך.

המסר שלי אליכם הוא שאל תפחדו לטעות, צריך ללמוד מהטעויות שאתם עושים, להפיק לקחים. אל תעשו הנחות לעצמכם ואל תעגלו פינות.

העשרה

ארגון "צוות" – ארגון גמלאי צה"ל שמטרות ופעילותו מוכוונות לעשייה ולהתנדבות למען המדינה והקהילה וכן לשמירת הזכויות, לתעסוקה, להעשרה תרבותית ולרווחת יוצאי צבא ובני משפחותיהם.

חזון "צוות":  "צוות" הינו ארגון ייחודי מוביל, המייצג ומלכד את ציבור גמלאי שירות הקבע בצה"ל לדורותיהם, במסגרת החברה בישראל, תוך שימור הזיקה לערכי צה"ל ומורשתו. מטרות הארגון ופעילותו מוכוונות לעשייה ולהתנדבות למען המדינה והקהילה וכן לשמירת הזכויות, להדדיות, לתעסוקה, להעשרה תרבותית ולרווחת החברים. מטרות ארגון "צוות" והחזון שביסודם אושרו ע"י המועצה הארצית בכינוסה ב-16 בדצמבר 2008 ויהוו בסיס לפעילות השוטפת של הארגון

תשע"ה

קישור ליחידת הלימוד – הקטלוג החינוכי של משרד החינוך – מנהיגות מחוללת שינוי