מאגר סיפורי מורשת

כשעליתי ממרוקו בשנת 1960 דרך ספרד הגענו באניה עד צרפת. לאחר כשלושה חודשים המשכנו לארץ ישראל במטוס. אחרי הנחיתה לקחו אותנו אנשי הסוכנות היהודית למעברה ששמה קובבה, באיזור העיר רחובות. שם נקלטים עולים חדשים מארצות שונות. במעברה החיים היו לא נעימים, הצריף היה קטן מאוד, לא היה חשמל ולא היו שירותים. אחרי חודש נולד לי אחיין. היינו צריכים לעשות ברית מילה ולא היה חשמל. אחד השכנים מתח כבל מאד ארוך כדי שגיסתי תוכל לטפל בתינוק בלילה לאחר הברית. זה היה מעשה טוב לדעתי.

לאחר מספר חודשים עברנו לבית אנושי בראשון לציון. אז התחלתי לחפש איפה אני צריכה ללמוד. השכנים עזרו לנו למצוא את האנשים הנכונים. שלחו אותי לבית ספר מקצועי ברחובות. בגלל שלא ידעתי עברית היה לי קשה מאוד להשתלב. המנהל בית הספר ניסה לעזור לי בזה שהוא קנה לי מילון עברית צרפתית. התחלתי ללמוד ולא השתתפתי בכל השיעורים. היה לי קשה. לעיתים בכיתי מאוד בשיעורים כשידעתי את החומר (חשבון, אלגברה, גאומטריה) והמורה לא התייחס ולא בדק לי את מה שעשיתי בשיעורים. זה הכעיס אותי מאוד. כך סיימתי שלוש שנות לימודים.

התחלתי לעבוד במקצוע שלמדתי (תפירה). אחרי שנה התחתנתי עם סימון שהיה אחרי צבא ועברנו לגור בתל אביב. לאט לאט הקמתי משפחה שכללה ארבע בנות שלמדו בבית ספר עציון, ואחר כך  לתיכון צייטלין. אחרי התיכון חלק עשו שרות לאומי ואחת עשתה שרות צבאי. הגדולה עשתה שירות לאומי בשנה הראשונה בקיבוץ עין צורים ושנה שניה בבית החולים תל השומר. לאחר השרות לאומי והצבא למדו בסמינר תלפיות. לאט לאט הן התקדמו והתחתנו, ונולדו נכדים שאני נהנית  מכול אחד מהם עד היום.