מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ממרוקו לאופקים חדשים

אני והתלמידה בקשר הרב דורי
אני בצעירותי
יש עוד הרבה דברים שתמיד ארצה ולא אפסיק לנסות ולשפר את החיים שלי

ולגרום לנו אושר. אני ידעתי כמה קשה להם בפרנסה ועד כמה הם

מנסים להסתיר מאתנו שבעצם אין להם אפשרות לתת לנו את כל מה שאנו רוצים, לכן כבר מגיל 12 ניסיתי
לעזור ולהביא למשפחתי פרנסה. ניסיתי עבודות שונות, אך כל מה שניסיתי לא הצלחתי. הרגשתי אחריות כבדה
כבת בכורה במשפחה ולכן השתדלתי מאד לעזור להוריי.
אני לא יכולה לתאר במילים את התחושה שאתה מבין שאתה לא יכול לעזור, חשתי תחושת תסכול גדולה
מהמצב . הרגשת התסכול הלכה וגברה כשחשנו סביבנו את השנאה הנוראה של שכנינו שהתנכרו כלפינו בלי
סוף ויחד עם זאת לחיות במצב כלכלי ללא פרנסה. אני זוכרת, שלא רק אנחנו עברנו את הסבל היו עוד משפחות
יהודיות רבות שהיו במצב דומה לשלנו.
הגעתי לגיל 14 וכבר התחתנתי, ולאחר תקופה נולד לי ילד. כך עברו עלינו הרבה שנים של סבל נורא.
כשהגעתי לגיל 49 משפחתי ואני קיבלנו את הבשורה שיש אפשרות לעלות לארץ. אני זוכרת, איזה אושר
ושמחה חשתי,  אנחנו סופסוף עולים לארץ ישראל.
התארגנו מהר אספנו את כל הדברים שהיו לנו, הוריי יצאו לארץ לפנינו , ולאחר  כמה ימים ארוכים של דאגה
הודיעו לנו שהם הגיעו לארץ ישראל, והם גרים בירוחם. אני וכל שאר בני משפחתי יצאנו בדרכנו  לארץ ישראל.
בתחילה נסענו במונית ואחר כך הפלגנו באוניה מצרפת לארץ ישראל. הנסיעה הייתה מעט מתישה אך ב"ה,
בסוף הגענו.
אני לא האמנתי שחלומי התגשם.
עכשיו הייתה לנו בעיה אנחנו לא הגענו לירוחם, אלא לאופקים. דאגתי איך אתמודד כאן לבד רחוק מהמשפחה
וההורים, אך דבר אחד שיפר את הרגשתי ב"ה המצב הכלכלי השתפר בארץ לעומת המצב במרוקו וגם ביתנו
היה טוב יותר מאשר במרוקו.
בשנת 1973 בהגיעי לגיל חמישים פרצה מלחמת יום הכיפורים התגברנו בתפילה אך לאט לאט המזון אזל,
התחלתי לפחד ולשאול את עצמי שאלות, ולא יכולתי לענות עליהם תשובות. מתי זה ייגמר? האם עשיתי משהו
לא בסדר אולי המלחמה פרצה עקב מעשיי ? ועוד הרבה שאלות שאף אחד לא ידע את התשובה חוץ מאבא
שבשמיים…
בסוף המלחמה הסתיימה, וביום הראשון לסיום המלחמה כבר נסעתי להוריי אשר גרו בירוחם. כל יום נסעתי
אליהם עד שהגיע הסוף המר והורי נפטרו לבית עולמם. תקופה ארוכה התקשיתי לתפקד אחרי מותם ועד היום
שאני חושבת עליהם יש לי כאב בלב. בשנות חיי עבדתי בהרבה עבודות קשות עד שהגעתי לגיל שכבר אין כוח,
גם בעלי ניסה לעבוד הרבה ולבסוף הוא התעוור. ילדיי הטובים והצדיקים עזרו לבעלי ושכרו לו עוזרת שתתמוך בו
ותסייע לו. למרות כל זאת עדין קשה לו, קשה לו לצאת לבד הוא מרגיש אבוד. זמן רב לא ראיתי אותו מחייך.
אני מקווה, שה' יעשה נס והוא יוכל לחזור ולראות את העולם. היום הרבה דברים משמחים אותי וגורמים לי
אושר אמיתי אלו הנכדים, הנינים, הילדים, הגיסים וכמובן המפגשים המשפחתיים, חג "המימונה" והחתונות
של הילדים. אבל עדין יש עוד הרבה דברים שאני יודעת שתמיד ארצה בחיי ולא אפסיק לנסות ולשפר את החיים
שלי, תמיד ארצה לשפר ולעשות הכל כדי שיהיה טוב לאנשים שקרובים אליי ואני מאמינה שהתקווה והאמונה
שלי בחיים לא תאבד .

מילון

מלחמת יום כיפור
מלחמה שפרצה בשנת 1973 ביום כיפור בהפתעה גמורה עם הרבה אבדות בנפש

ציטוטים

”בחיי לא לא להפסיק לנסות ולשפר את החיים, תמיד לרצות לשפר ולעשות הכל לטוב“

הקשר הרב דורי