מאגר סיפורי מורשת

הנכדות התאומות רבקה מרים ושיינא בלומה מתעדות את סיפורה של סבתא חנה מונה לוי כפי שסיפרה להן סבתא:

בית הורים

בעירה 'בקאו' בצפון רומניה נולדה סבתי, חנה מונה מיכאלה להוריה, מריקה ולייב ליובה לאון  אריה – אוורבוך.

מיקי( חנה מונה מיכאלה) נולדה בתאריך 8.1.1944 כשהיא הייתה תינוקת עברו הוריה לבוקרשט בירת רומניה. בבית שבו התגוררו היו שלושה חדרים, אמבטיה ומטבח. בתקופה זו המשטר ברומניה היה  קומוניסטי. כל משפחה הייתה זכאית לקבל דירה מהשלטון בהתאם למספר הנפשות במשפחה. היות ומשפחתה של סבתי גרו בבית "גדול" של שלושה חדרים! השלטונות  צרפו אישה נוספת לדירתם.

בנוסף גרה יחד  איתם גם עוזרת בית-מרתה שמה, היא הייתה עבור סבתא מיקי כמעט כמו אימא, היא גידלה אותה ודאגה לכל צרכיה. מכיוון שהוריה עבדו עד השעות המאוחרות מחוץ לבית. אביה של סבתא היה רוקח ואמה הייתה עו"ד. בתקופת המלחמה היא עבדה במשרד החוץ. מרתה הייתה אחראית על כל עבודות הבית, היא ערכה קניות, בישלה וכיבסה.

בעיר בוקרשט לא היו רשתות מזון, את המצרכים רכשו בחנות המכולת. המוצרים בחנות היו תחת פיקוח קפדני מטעם המשטר הקומניסטי. לא ניתן היה לרכוש מוצרים מעבר למה שהוקצב, ותורים ארוכים השתרכו בפתחי המכולות. לכן סבתא תמיד הייתה הולכת לעיר, נעמדת בטור ותופסת מקום, ורק אחר כך הייתה שואלת מה יש לקנות? המצב הכלכלי בדרך כלל היה סביר והאוכל היה רגיל חוץ מטחינה וחומוס.

בשכונה בה גרו סבתי והוריה כל התושבים היו גויים. באחד הימים כשסבתא מיקי הגיעה לבית ספר היא ראתה התקהלות מסביב לחברה שלה. היא פנתה אליה ושאלה "מה קרה"? חברתה ענתה לה  שאחד התלמידים נענש על ידי המורה, כי הוא אמר שמיקי יהודייה!!! כל אותו בוקר המורה הסבירה שאין יהודים. כי הרעיון הקומוניסטי דוגל שאין אלוקים ולכן אין דתות וכל האנשים שווים. ובינתיים עמדה מיקי בצד וכולם סביבה.

הוריה של סבתא מיקי

זיכרונות ילדות

למיקי היו שתי חברות טובות במיוחד. גם שאר תלמידי הכיתה היו חברים שלה. הם גרו קרוב ונפגשו כל יום בשעות הפנאי בגינה, שם הם היו משחקים ומבלים. הגינה  הייתה גדולה ופורחת. הגינה הייתה של אחד הילדים בכיתתה שגר בבית צמוד לביתה.  באותה גינה היו הרבה עצי פרי והם אהבו לטפס הרבה על העצים.  אחד העצים המיוחדים היה עץ התות. הוא היה עץ  ענק ופירותיו היו שחורים ומאוד מתוקים. הילדים הקפידו תמיד לשבת עליו בזהירות, שמא יחזרו הביתה עם כתמים שחורים על הבגדים.

ומכיוון שעץ התות היה גבוה, ישבו  הילדים למעלה וסיפרו ממרומי העץ בדיחות נגד המשטר הקומוניסטי. וכשהיו חוזרים לביתם הם היו מספרים להוריהם את הבדיחות החדשות. כשאימא של מיקי הייתה שומעת היא הייתה נבהלת מאוד ושואלת: "איפה שמעת את זה"? ומיקי הייתה מרגיעה אותה ואומרת: "אל תפחדי היינו על פסגת העץ, ואף אחד לא שמע".

שם בית הספר שסבתא מיקי למדה היה קרג'לה. המקצועות שלמדה היו ספרות, גאוגרפיה, הרבה  חשבון, מדעים- כימיה ופיזיקה… את שיעור ספורט סבתא לא חיבבה בכלל…  המשמעת בבית הספר הייתה קלה יחסית. בבית ספר הייתה תלבושת  אחידה עם סינר שחור. מיקי הייתה חברה בתנועת נוער קומוניסטי. היא ענדה סרט אדום שהיה מיוחד לתנועת הנוער שלה. שם חינכו אותם באופן של שטיפת מוח שהרעיון הקומוניסטי מעל לכל.

המשטר הקומוניסטי היה אומנם קשה. אבל היה בו גם משהו אחד טוב, בחופשה הגדולה הייתה אפשרות  לכל  הילדים לצאת לקייטנה לחדש ימים, להרים  או לים במחיר לא יקר, ובתור ילדים סבתא אהבה מאד את זה כי היה לה כיף..

עלייה תקומה והתיישבות

מיקי עלתה לארץ בשנת 1958 כשהיא הייתה בגיל ארבע עשרה. הוריה החליטו לעזוב את רומניה כי הם לא אהבו אותה. הייתה שם אווירה של אנטישמיות תחת המשטר הקומניסטי וחלק גדול ממשפחתנו עלה כבר קודם לכן לישראל.

סבתא והוריה הגיעו לנמל חיפה באוניה. משם הם עברו לגור בעיר עכו. הם היו מרוגשים והתלהבו לגור בארץ הקודש. הוריה הלכו לאולפן כארבעה חודשים כדי ללמוד את השפה העברית. ומיקי נשלחה ללמוד בבית הספר. החברות הנחמדות עזרו לה לקלוט את השפה מהר. סבתא מספרת קוריוז מעניין שהיא זוכרת מתקופת ה"בראשית" שלה בישראל.

היה זה במהלך הטיול השנתי, סבתא יצאה עם כיתתה לטיול ארוך. הם  נסעו רחוק ובלילה הם ישנו באחד מבתי הספר בעיר הרחוקה. בבוקר כשסבתא התעוררה, כול התלמידות צעקו: "מיקי ישראלית! מיקי ישראלית"! סבתא לא הבינה מה קרה? ואז הם אמרו לה שבאמצע הלילה סבתא צעקה בעברית "לזוז בבקשה, כי אין לי מקום". "ואם את מדברת כבר בעברית למרות שאת נמצאת עדיין פחות משנה בארץ, הרי מיקי את ישראלית" סיימו חברותיה את דבריהן.

הנישואים

לאחר סיום לימודיה התיכוניים סבתא מיקי המשיכה את לימודיה באוניברסיטה. במהלך הלימודים היא הכירה סטודנט בשם צבי הרמן והם מחליטים להתחתן. החתונה התקיימה בשנת 1969. האירוע נערך בחלקו באולם והמשך החתונה  בגינה של  וילה בבית פרטי. כל המוזמנים רקדו שרו ושימחו את מיקי וצבי.  מדרגות האולם הובילו לגינה שבה אכלו ושתו ונחו מעט מהריקודים.

לאחר החתונה הם  גרו בפריז שבצרפת. מכיוון שצבי ומיקי למדו באותה עת באוניברסיטה בפריז והם היו חייבים להמשיך בלימודים. הממשלה בצרפת מעריכה מאוד את הסטודנטים ומשלמת עבורם את הלימודים באוניברסיטה. הם קיבלו מלגות גבוהות מהממשלה הצרפתית עד לסיום לימודיהם.

לאחר סיום הלימודים וקבלת התואר הם שבו לארץ. הם הגיעו לירושלים והתגוררו בגבעה הצרפתית. נולדו להם ארבעה ילדים וכשגדלו הילדים הם למדו בגבעה הצרפתית בבית הספר יאנוש קורצ'אק, שמו של בית הספר ניתן על שמו של האיש שניהל בית יתומים בגיטו וורשא בפולין בתקופת השואה. הגרמנים הציעו לו להשאיר אותו בחיים ולרצוח את תלמידיו.  הוא התנגד ואמר שהוא הולך יחד עם תלמידיו למשרפות. לבסוף הגרמנים רצחו אותו  ואת תלמידיו. ועל שמו נקרא בית הספר בו למדו אבא שלי ודודים שלי הילדים של מיקי וצבי וגם בני הדודים שלי.

להיות סבתא

מיקי נהיתה סבתא בגיל 56 ."אריה בני התקשר והודיע לנו שמנחם מענדל נולד. מיד הגענו לבית הרפואה. ההתרגשות הייתה בשיאה. נולד לנו נכד ראשון!!  קנינו המון דברים לתינוק המון בגדים, בקבוקים ומשחקים. הוא היה גם סוג של ילד שלנו לא רק של הבן שלנו! היה ממש מרגש"!!!!!!!!

הזוית האישית

רבקה ושיינא: אנחנו הנכדות רבקה ושיינא לוי, למדנו מהסבתא מיקי ובעיקר: ויתור נתינה וסבלנות. הרווח של מיקי בלהיות סבתא הוא: שהיא יכולה לפנק, לקנות וכדומה, ולראות שהנכדים משחקים ומשתמשים במה שהיא קונה. ואילו האחריות של החינוך שלהם לא מוטלת אליה. סבתא רוצה שנלמד לתפור. כי באמצעות התפירה לומדים עוד הרבה דברים אחרים מלבד התפירה. רוכשים סבלנות, דיוק, מחשבה ובסוף יוצא גם בגד מהמם ממש כמו בחנות ויותר יפה. סבתא רוצה שניקח ממנה את הסבלנות, כי כשיש סבלנות הכל ניפתח לפניך. הנחת של סבתא הוא שאנחנו לובשות בגדים שהיא קונה משחקות בדברים שהיא קונה ובאות לבקר, אז הנחת הוא עצום!!!!

סבתא מיקי: להיות סבתא זה לרוות נחת עצום ללא מאמצים גדולים!!