מאגר סיפורי מורשת

שמי נועה נחמה שחר נולדתי בכ"ד באלול ה'תש"ט (1949) להוריי יוסף ושושנה רייזיל קוטנר. קראו לי נחמה על שם סבתי, אם אמי. נולדתי בבית רפואה קטן "רמת מרפא" ברמת גן, שכבר אינו פעיל היום. אני השניה מארבעת אחיותי.

אני גרה ברחוב עזרא ברחובות בכל פעם שאני עוברת ברחוב עזרא עשרים ואחד אני עדין מנופפת בידי לשלום לעבר הדירה שבה גרו הורי ז"ל.

חיינו בתנאים כלכליים לא קלים אך תמיד הייתה שמחה ואמונה ואהבה בבית. קיבלנו חינוך טוב.

בילדותי גרנו בתל אביב ושם למדתי בגן ילדים. אהבתי מאוד את הגננת ובזכותה רציתי גם אני להיות גננת. בכיתות א'-ה' למדתי בבית-ספר תלפיות בתל אביב. לאחר מכן הוריי, שרצו חינוך חרדי יותר, שלחו אותי לבית יעקב. בתיכון למדתי ב"לוסטיג" ברמת גן ואז עברנו לגור בבני ברק.

בין שאר תחביביי אהבתי לאסוף בולים ועד היום אני אוספת. בילדותי נרשמתי לשרות הבולאי ויש לי מעטפות, מהיום הראשון להוצאת הבול, שהם יקרות ערך. יש לי גם מעטפות של אישים עם חותמת בכתב ידם כגון: הצייר יעקב אגם ועוד.

בזמני לא היו סרטים וסיפורים שמתאימים לציבור החרדי ולכן המצאנו משחקים בעצמנו, לדוגמא שתי כוסות מחוברות שאפשר לשמוע דרכם אחד את השני וגם כתבנו סיפורים בעצמנו ועיטרנו אותם בציורים.

אני מאוד אהבתי את חג סוכות כי זה חג שיוצאים בו החוצה. את הקישוטים לסוכה הדבקנו בדבק שאמא שלנו הכינה מקמח ומים.

בהיותי בכיתה ג' נסעה כל הכיתה שלנו להופעה בירושלים וארחו אותנו בבית מלון. רקדנו עם כפות תמרים ברחבת המנורה בירושלים.

במלחמת סיני גוייס אבי ואנחנו, אמי ואחיותי, ישבנו בחושך כי הייתה האפלה ואסור היה להדליק אור. ציפינו בקוצר רוח לחזרתו של אבי ולסיום המלחמה.

מלחמת ששת הימים זכורה לי מאוד. האנשים בארץ היו במתח עצום בהמתנה לפרוץ המלחמה. היחיד שהרגיע, עודד, וניבא שיהיו ניסים גדולים היה הרבי מליובאוויטש, שגם הורה לצאת ולהניח תפילין לאנשים בכלל ולחיילי צה"ל בפרט. הייתי בכיתה י"ב, לפני מבחני הבגרות, עזבנו הכל ויצאנו לעזור במאמץ המלחמה, התנדבנו במגן דוד אדום ועזרנו למשפחות שבהן האב גויס למלחמה. הרבה לא הספקנו כי המלחמה נגמרה תוך שישה ימים בניצחון מוחץ של ישראל. המרגש ביותר היה שיחרור שטחי ארץ ישראל והכותל המערבי, ששנים לא יכולנו להתקרב אליו ולהתפלל. אני זוכרת שבחג השבועות של אותה השנה צעדו המונים אל הכותל בהתרגשות רבה להתפלל ולהודות על שחרורו.

בשנת 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים. בעיצומו של יום הכיפורים גוייס בעלי ואני נשארתי לבד עם שני ילדיי. בהמשך גייסו גם את המכונית שלנו למאמץ המלחמתי והשתמשו בה בתור אמבולנס. בחג סוכות נסעתי להוריי בבני ברק כדי שלא אהיה לבד. רק לאחר החג חזר בעלי הביתה ולאחר מכן החזירו לנו את המכונית. מלחמה זו שפרצה בהפתעה הייתה קשה מאוד אבל ברוך השם הסתיימה בנצחוננו.

בשנת תש"ל, בהיותי בת עשרים ואחת, התחתנתי עם סבא אלימלך שהוריו הגיעו מפולין ושרדו את מחנות ההשמדה אושוויץ ובירקנאו. אמו שהייתה הרבה שנים באושוויץ שקלה ארבעים קילו בלבד! מיד לאחר השואה היא התחתנה עם בעלה יחזקאל ושנה לאחר מכן ילדה תאומים בגרמניה, את בעלי אלימלך ואחיו דוב. עם הולדתם פרסמו הגרמנים ימ"ש בעיתון של ברלין תמונה גדולה שלהם  עם שני התאומים תחת הכותרת "היהודים מתרבים שוב"…

לאחר נישאנו גרנו במושב בית גמליאל, היה לנו משק גדול של גידולי ירקות שונים, מטע אגוזים ופרדס. בעלי עבד במשק ובמקביל שילב לימוד תורה. אביו, סבא יחזקאל, היה ממקימי בית הכנסת של היישוב.

אני עבדתי כלבורנטית רפואית בבתי רפואה כמו הקריה בתל אביב (שהיום כבר לא קיים), במעבדות ובמרפאות שונות. אהבתי מאוד את עבודתי זו וצברתי ידע רב במקצוע.

אהבנו מאוד את החיים במושב ואת ביתנו הקט, אך בהוראתו של הרבי מליובאוויטש עברנו לעיר רחובות, לדירה גדולה יותר ומרווחת, שם נולדו לנו עוד עשרה ילדים. כיום כולם נשואים ברוך השם. כשהיו לי שלושה ילדים הפסקתי לעבוד למשך חמש-עשרה שנה. לאחר מכן נקראתי לעבוד בהוראה. עשיתי הסבה מקצועית להוראת מדעים. עבדתי כמורה למדעים במשך עשרים ושלוש שנים. כיום אני שנה שלישית בפנסיה ועובדת כספרנית בבית ספר חב"ד בנות ברחובות.

אני מאוד אוהבת את עבודתי ומאוד אוהבת את משפחתי הענפה, שנים עשר ילדים והרבה נכדים כן ירבו. אני מרגישה, כדור שני ליוצאי השואה, שזאת התשובה שלנו למה שרצו לעולל לנו הגרמנים.

הזוית האישית

סבתא נחמה: נהניתי מהתוכנית ממספר סיבות. הייתה זו הזדמנות לשבת עם הנכדה באופן אישי ולספר לה חלקים מחיי שלא כל כך ידועים לה. נהניתי גם לפגוש סבתות נוספות ולשמוע את סיפוריהן המעניינים והמחכימים. המפגשים עצמם היו נעימים עם מורות אדיבות ותלמידות נחמדות. יוזמה מבורכת. ישר כח!

הנכדה חני: אהבתי את תוכנית "הקשר הרב דורי". זו תוכנית נחמדה מאוד וכיפית. זו הייתה הזדמנות עבורי לשמוע סיפור חיים של סבתא. במיוחד נהניתי מהסיור בבית התפוצות.