מאגר סיפורי מורשת

שמי הרצל ברק נולדתי בשנת 1951.

הסיפור שלי על תקופת מלחמת ששת הימים:

המלחמה פרצה בתאריך 5.6.1967. באותה תקופה אני הייתי בן 16. תלמיד חרוץ בבית הספר ראשון לציון וגרתי במישור החוף. בבוקר שאני קמתי מהמיטה שבה פרצה המלחמה בהיותנו בכיתה החלו לפעול מערכות אזקה בכל מישור החוף. הנהלת בית הספר ראשון לציון החליטה לשחרר את כל התלמידים הספר ראשון לציון וביקשה כי נחזור הביתה כל אחד לביתו בכוחות עצמנו.

עליתי באוטובוס לכיוון מישור החוף ושהגענו ליציאה ממישור החוף, החיילים עצרו אותנו. חברי הודיעו לי שהכביש ממישור החוף עד לראשון לציון נסגר. סגרו את כל התנועה, עקב הפגזות. פחדנו נורא. בלית בריה חזרנו ממישור החוף והחיילים הודיעו למשפחה שלי שלו  נוכל להגיע הביתה.

הגיעה שעת ערב, כל אזור מישור החוף  היה נתון תחת הפגזות. במישור החוף התנהל קרב רציני מצאתי את עצמי ללא מקום מחסה, ללא אוכל, ללא שתיה.

בכל רחבי מישור החוף החלו להישמע צפירות של רכבי חירום, משטרה ומגן דוד. כל הניידות ורכבי ההצלה של יישובי מישור החוף. הודיעו לי שיש פצועים רבים מהקרבות של מלחמת ששת הימים פצועים מהשומרון הועברו לביתי חולים, ביקור חולים, הדסה ושערי אופקים. הייתי מאוד קרוב לבית החולים שבמישור החוף. שערי רהט, ששכן בעיר אופקים. באותה עת הייתי עם עוד שלושה חברים ואנו צעירים בני 16 אבודים ברחובות העיר, ללא אוכל וללא מקום ללון בו.

קיבלתי החלטה; נגשתי לבית החולים שבמישור החוף ובקשתי להתנדב בכל עזרה שנדרשת. האחות הראשית שמחה מאוד על ההצעה ונתנו לי תפקיד חשוב מאוד. היה עלי לחכות לכל אמבולנס  שמגיע ולקבל אותו. כך עשיתי, קבלתי את הפצועים, כיסית את החילים הפצועים וליוותי אותם לתוך בית החולים. הם הובהלו מייד לחדר המיון , לחדר טראומה ולחדרי הניתוח.

וכך אכן היה כל אותו לילה עסקתי בהובלת חיילים פצועים לתוך הבית החולים. השקתי החיילים במים ובכל עזרה שנדרשה מאתנו.  בין לבין, קיבלתי גם אוכל, כי הייתי רעב מאוד. מנוחה של שעתיים שינה וחזרתי לעבודת הקודש שעשיתי.

למחרת, התנדב אחד השוטרים ועם ניידת במשטרהלהסיע אותי. הסיעו אותי לביתי. הגעתי הביתה מלא סיפוק על הזכות שניתנה לנו בהתנדבות בבית החולים. זו הייתה תרומתנו הצנועה לשחרור ירושלים.

הזוית האישית

מתעד הסיפור: ארז רון גרודזנסקי נכד של סבא ברק.