מאגר סיפורי מורשת

גרנו בשכונת נווה שאנן בירושלים ליד האוניברסיטה העברית.

בחמישה עשר במאי 1967 התקיים באצטדיון האוניברסיטה בירושלים טקס לכבוד יום העצמאות ה- 19 של מדינת ישראל. בעלי יהודה לקח את בננו אייל שעדיין לא מלאו לא שלוש שנים לראות את הטקס. נשארתי בבית ורציתי לכתוב מאמר על עבודת הגמר שלי באוניברסיטה. פרשתי את הניירת על השולחן מיד כשיצאו מהבית והנה כעבור 45 דקות הם חזרו. הטקס היה קצר מאד כי בעצם לפי הסכמי שביתת הנשק (1949) אסור היה להכניס טנקים תותחים ועוד סוגי נשקים רבים לירושלים.

תוך כדי הטקס הגיעה ידיעה לשר הביטחון על כניסה של כוחות מצרים למדבר סיני. זו הייתה התחלה של שלושה שבועות שבהם גייסו מילואים בהכנה להתפתחויות שהיו בהמשך. כעבור מספר ימים הכריז ג'אמל עבד אל נאסר נשיא מצרים על סגירת מיצרי טיראן בים האדום וכך נמנע השיט לאילת.

באותו יום קיבל יהודה – בעלי צו גיוס למילואים. יהודה , שירת בחטיבה הירושלמית כמפקד סוללת תותחים ובמשך כשבועיים היה בעמדת התצפית על גג בניין ההסתדרות. זו הייתה תקופת המתנה למלחמה.

בבוקר יום שני, בחמישה ביוני 1967 הקשבנו לחדשות ברדיו והייתה הודעה מוזרה על מטוסים ותקיפה ללא הרבה פרטים.

 יצאנו מהבית יהודה לצבא אני לעבודה ואיל לגן. הגן של אייל היה סמוך למקום העבודה שלי. אני עבדתי במעבדות הכימיה של האוניברסיטה שהיו בבניין טרה סנטה במרכז ירושלים.

בנין טרה סנטה 

בערך בשעה עשר בבוקר החלה הפגזה של הלגיון הערבי מהעיר העתיקה. הפגזות כאלה היו מדי פעם, ונמשכו עת קצרה. הפעם הפגזה לא נפסקה כפי שציפינו שיקרה.  מאד דאגתי לאיל כי בגן לא היה מקלט והחלטתי לצאת ולהיות אתו שם. הגעתי לגן וקצין של המשמר האזרחי הסכים להסיע אותנו הביתה אבל באמצע הדרך הוא נבהל והכניס אותנו למקלט של בית בשכונת רחביה. כעבור כשלוש שעות עזבנו את המקלט עם מישהו שרצה להגיע לשכונת בית הכרם. נסענו אתו עד למוזיאון ישראל לשבילים היורדים אל השכונה. היינו סמוכים לבית וצעדתי עם איל ברגל עד שהגענו הביתה בערך בשש בערב.

זמן קצר אחרי שהגענו הביתה יהודה התקשר ואמר שמתחילים קרבות וכמובן לא הוסיף פרטים אני הרגשתי שזו עלולה להיות השיחה האחרונה שלנו, ולכן טוב שהגעתי הביתה כעבור כשעתיים התגברה ההפגזה ופגז פגע בחצר שלנו והרס את המחסן שלנו באותו זמן נותק זרם החשמל למעט, באופן מפתיע, לבית שלנו וכך הפכנו למפקדה של השכונה. כולם התכנסו אצלי בחדר. אנחנו היינו בסדר אבל כל הזמן דאגנו ליהודה.

ירושלים נכבשה כעבור על ידי צה"ל כעבור יומיים – 6.6.1967.

במסגרת העבודה באוניברסיטה הייתי מדריכה במעבדות הלימוד ברחוב ממילא. בקצה הרחוב הייתה חומה שהגנה בפני יריות חיילי הלגיון הירדני על ההולכים ברחוב. ימים אחדים לאחר שנכבשה העיר העתיקה ופורקה החומה הודיעו ברדיו שבשעה שתיים אחר הצהריים יתפתחו שערי העיר העתיקה וירושלים תהיה לעיר מאוחדת.

 רח' ממילא ערב מלחמת ששת הימים

בשעה שמונה בבוקר הייתי בדרכי לעבודה בבניין האוניברסיטה ברחוב ממילא בירושלים. יום קודם פורקה בקצה הרחוב החומה שחסמה את הכניסה לשער יפו והגנה בפני יריות חיילי הלגיון . ולפתע באו לקראתי המון אדם ערבים. הייתי לבד ברחוב ומאוד נבהלתי נצמדתי לפתח החנות ופחדתי מאוד. ולאחר מספר דקות והרחוב התרוקן ואז הגעתי למעבדה.

השיבה לעיר העתיקה

באותו יום בשעות אחר הצהריים הלכנו מספר חברים לעיר העתיקה הרגשנו כאילו אנחנו באגדה. חצינו את השוק והגענו לכותל המערבי. אני התפללתי. במשך השנתיים הבאות עד נסיעתנו ללימודים בארצות הברית טיילנו כמעט בכל שבת בעיר העתיקה ובסביבותיה והכרנו היטב את ההיסטוריה של המקום.

 רחבת הכותל המערבי

 ירושלים העתיקה – מבט על גגות העיר

האלבום של סבתא חנה שנהב והנכד רון שנהב

העשרה:

תשע"ו 2016