מאגר סיפורי מורשת

ביום שבת בבוקר ב-6 לאוקטובר כשהחל יום הכיפורים הלכתי לבית הכנסת ברחוב סמאטס. בסביבות בשמונה וחצי בבוקר באו לקרוא לי להתייצב לשירות מילואים בצבא ולהגיע לשדה דוב במהירות. לאחר מכן, הלכתי מיד הביתה, התארגנתי ליציאה עם מדים וציוד נלווה ואז נסעתי לשדה דב (בצפון תל אביב).

נמסר לי שכנראה בשעות הצהריים תהיה התקפה של המצרים בתעלת סואץ, מאחר ואני הייתי מיועד להיות קצין המבצעים של כוחות הנ"מ בסיני (נגד מטוסים). אחרי קבלת הוראות והנחיות, טסתי עם עוד מספר אנשי חיל האוויר למפקדת החיל ליד שדה התעופה של רפידים. כמובן מיד התחלנו בהתארגנות למלחמה אפשרית שאכן התחילה בשעה שתיים אחר הצהריים כאשר מטוסים מצריים הפציצו את המחנה הצבאי ברפידים.

ביומיים הראשונים, מרבית עבודתנו הייתה קשורה בקליטת חיילי המילואים של סוללות תותחי הנ"מ והטילים הן מבחינה אירגונית והן מבחינה מבצעית. ברגע שהצלחנו לארגן את הסוללות השונות דאגנו להציבם בנקודות המפתח של הצבא (מחנות, צמתים ומתקנים חיוניים כגון: תחנות רדאר ולווי גייסות). כמובן תוך כדי הזמן הזה היינו צריכים גם לנהל את הכוננות, לחימה וארגון הסוללות שהיו כבר בשטח תוך כדי הכנסת סוללות נוספות על פי הצורך.

ימי ניהול הלחימה של הגנה והתקפה בעשרת הימים הראשונים הייתה אך ורק מבחינת הגנה והערכות לתקיפה של צבא מצרים בסיני על אלה שעברו את התעלה (סואץ). לקראת תכנון התקיפה המרכזית שלנו על צבאות המצרים הוכנס כוח צבאי מיוחד אשר מטרתו הייתה לבנות ולהציב גשר על תעלת סואץ כך שהצבאות יוכלו לתקוף בצד המצרי. לצורך כך הבאנו כוחות מתוגברים אשר תפקידם היה לתת הגנה נגד תקיפת מטוסים מצריים על כוחות שבנו את הגשר והציבו על התעלה. כל האזור כולו, מסביב לנקודת צליחת התעלה לעבר מצרים, היה בעל חשיבות עליונה בהצלחת מבצע צבאי זה.

חיל האוויר המצרי עשה את כל המאמצים שביכולתו לתקוף את האזור שבו מכינים את הגשר לצליחת התעלה, וכן את ריכוזי הצבא שהתגונן לקראת המעבר שלו על הגשר העתידי. לצורך כך היינו צריכים לרכז את מספר הכוחות הכי גדול שאפשר (סוללות, טילים ותותחים) שיגנו על אזור מצומצם זה. המטרה הייתה להקים מסך אש כדי שכל אווירון מצרי שינסה לצלול ולהתקיף את הצבא שלנו, בפעולותיו הרבות, יופל על ידינו או שנמנע ממנו לפגוע במטרות חיוניות שלנו.

הלחימה באזור זה הן של הצבא שלנו והן של כוחות הנ"מ הייתה קשה ביותר לאורך כל הזמן עד אשר הצלחנו לקבל עליונות אווירית באזור (המטוסים המצריים הפסיקו לבוא). משם והלאה, התפקיד שלי היה לדאוג מבחינה צבאית וארגונית לליווי הכוחות שפרצו לאזור מצרים בצד האפריקני של התעלה וכן לשמר את שאר כוחות הנ"מ המוצבים בסיני. זאת הייתה לחימה ארוכה ומתישה לעומת כל שאר המלחמות שנלחמנו עד כה, כאשר אני עסוק כל הזמן בפעילויות הצבאיות היומיומיות ללא כל אפשרות להיות בקשר עם הבית תוך דאגה לשלומם וארגונם.

עם גמר הלחימה נכנסנו לשגרה של ניהול והתארגנות ואז הייתה אפשרות הן ליצור קשר עם הבית ובהמשך גם לצאת לחופשה קצרה כדי לראות את המשפחה. במשא ומתן שהתנהל בין הגורמים הישראליים והמצריים בחסות  ארצות הברית סוכם בזמנו על נסיגה של הצבאות הישראליים מעבר לתעלה ולאחר מכן שתי נסיגות נוספות בתוך שטח סיני. בכל אחת משלושת הנסיגות האלה היה צורך לשמור (מבחינות הגנה נגד מטוסים) על הצבאות הקיימים בשטח וכן להעביר חלק מהסוללות למיקום החדש שתהיה נסיגת הצבאות במקום שהוסכם בין הצדדים. כל נסיגה ונסיגה כזאת הייתה מלווה בתכנון מאוד מדיוק ומעקב אחר הביצוע תוך שמירה מרבית  למניעת כל תקיפה של כוחות הצבא הנייחים והניידים למקום החדש. פעולה של הנסיגה של שלושת השלבים ערכה כל פעם מספר חודשים כך שכל העבודה שלנו הושלמה רק בחודש אפריל 1974. אי לכך נאלצתי לשרת במילואים שבעה חודשים עד אשר קיבלתי את השחרור המלא בגמר מלחמת יום כיפור.

מלחמה זאת הייתה מאוד קשה הן באבדות בנפש ובפצועים והן מבחינה מוראלית ורגשית לכל עם ישראל, וכמובן בשבילי גם קשה ושונה משאר המלחמות ששרתי בהן החל ממלחמת העצמאות ועד לאותו יום.

 קישור ליחידת הלימוד – הקטלוג החינוכי של משרד החינוך – מלחמת יום הכיפורים – החזית והעורף

הזוית האישית

סיפורו של סבא מרתק. מעניין לשמוע על תרומתו למלחמה בעת היותו צעיר.

תשע"ו   2016