מאגר סיפורי מורשת

"שכנה שלי הייתה ברחוב ואמרה לנו גייסו את בעלי, המצרים והסורים תוקפים את ישראל" מספר סבי חיים מחט. "הייתי בן 29. הלכתי הביתה וחיכיתי ואחרי חצי שעה הגיע מישהו וגייס אותי גם. נסעתי למחנה סירקין, הכנו את הכלים, הזחלנים עם התותחים. היו: חכימי, רפי אמזלג, יורם.

עלינו על רכבת והעלינו את הזחלנים על רכבת מסע ארוכה, אותה אחת. ונסענו לכיוון רפידים בסיני. הייתי בדרגת סמ"ל. התפרשנו והוצאנו את הכלים כדי להגן על מפקדת יחידת 14 מפני התקפות המטוסים של המצרים. המצב הזה נמשך מה – 7 עד ל – 12 לאוקטובר 73'. כל הזמן היה שקט וחשבנו שצה"ל מנצח והכול בסדר. לא היה תקשורת כמו היום לא ידענו מה בדיוק מתרחש. התקדמנו לכיוון החזית והתחלנו לשמור נגד ארטילרי, קבוצה של תותחים: זה נקרא אגד ארטילרי. ועדיין לא הייתה לנו אף הרגשה של סכנה, הזהירו אותנו מקומנדו של מצרים אך לא הכניסו אותנו לתחושה של מלחמה. פלוגה של שלושה זחלנים.

לידנו הייתה סוללה של 175 מילימטר ארוכי טווח  שלנו, הם ירו לכיוון המצרים. פתאום הגיעו שני מטוסי האנטר עיראקיים במטרה לתקוף את התותחים. עלינו על הכלים ופתחנו באש נגדם לפני שהם הגיעו והפלנו אותם. אחרי הפלנו את שני המטוסים האלו כל היחידות האחרות ,אשר לא הכירו את יכולותינו לפני כן, רצו שאנחנו נגן עליהם. ב

בוקר, אחרי ההפלה של המטוסים, חפרנו בורות על מנת להיות מוגנים מפני פגזים ורסיסים וישנו 2 אנשי צוות בכל בור. לא כ"כ פחדנו אבל אמרו לנו לחפור אז חפרנו.

התעוררנו בבוקר מקול רם נורא. והתברר שהיה מעלינו פרסה של תותחים והחלו לירות לכיוון המצרים. אמרו לנו להיזהר כי מיד נקבל אש תותחים בחזרה. ואז אמרו לנו להתפרש על הגבעות למעלה על הסוללה הזאת. פורשים אותנו בצורת משולש כדי שאם בא מטוס הוא יקבל "אש צולבת". אז בא מפקד ואומר לנו אתם תעמדו פה, חשופים. שאלתי אותו מדוע מכיוון שהיה בור כמה מטרים משם. הוא השיב לי ש"ככה" לאחר שהלך אני ושותפי החלטנו לרדת אל הבור ולהוציא את הקנים החוצה בלבד וכמה רגעים אחרי שהלכנו במקום שבו היינו נפלו פגזים. מזל!

אחרי שכל היום הזה עבר ראו שאנחנו כ"כ טובים נגד מטוסים החליטו שאנחנו צריכים ללוות את הטנקים ואת החיילים על "הגשר הגלילי" כדי שיעברו לכיוון השני. הגשר נשבר כמה פעמים. היה דבר כזה שנקרא תמסכים שעליו עברו. אחד אחרי השני הם הוצבו מעל המים ולכל אחד היה מנוע שהיה ניתן לנוע עליו כמו סירה. אנחנו היינו בציר המרכזי והיחידי אל התעלה ואמרו לנו לשמור עליו, בכך שאנו מתפרשים על הגבעות.

הרכב שלנו נתקע בצדי הדרך ואז באו התמסכים. ואז זחלן אחר גרר אותנו בערך 15 מטרים כדי שהתמסך יוכל לעבור.

ברגע שהוא גרר אותנו התחילה הפגזה קשה על "ציר העכביש", הציר שלנו, בדיוק במקום שבו נתקענו. היה שם פיצוץ. מזל! התחלנו להתקדם על הכביש לכיוון חצר שנקראה "חצר המוות" התחלנו להתקדם ובדרך התחלנו לראות כל מיני דברים דוהרים לכיוון השיירה, שלנו. רק הנהג שלנו, אלי בן שמחון ז"ל, שהיה עובד בתעשייה הצבאית. הוא ידע שאלו שמלים, טילים נגד טנקים. הטילים האלו היו מכוונים דרך משקפת. הטיל היה הולך עם המשקפת ופוגע. הוא אמר צריך לשגע אותם. הוא נתן "גז" הטיל עבר כמה ס"מ מעל ראשנו. הוא היה מחובר בחוט משי והחוט היה עלינו. הנהג שלנו התחבא מאחורי גבעה כדי שהאיש עם המשקפת לא יראה אותנו. מזל!

דגל ישראל מונף על גדת תעלת סואץ

נהרג לנו חייל "אהרונה," זה שם המשפחה שלו אני לא זוכר את שמו הפרטי. איך שהגענו לחצר המוות איפה שהייתה החצייה, התפרשנו על הרמפות כדי להגן מפני התקפות של מטוסים. הרבה מטוסים שלנו נפלו כי הם לא יכלו לפעול שם. הצנחנים חצו את התעלה ואז התחילו הטנקים לעבור, בלילה! הם התחילו לחסל את הרסיסים של הטילים ואז חיל האוויר יכול היה לעבוד. אבל עד שחיל האוויר יכול היה לעבוד אנחנו שמרנו. היינו היחידים. כל יום באו מטוסים והליקופטרים עם קומנדו מצרי ואני והגדוד שלי הפלנו 11 מטוסים ושני הליקופטרים. ככה אפשרנו לכוחות להעביר את המלחמה לצד השני. עכשיו כל הזמן הזה, שבוע ימים. כל הזמן היו הפגזות: קטיושות, פגזים, מרגמות, וגם מטוסים. יום אחד בלילה אלי בן שמחון בתוך שוחה, בור. הייתה הפגזה קשוחה מאד של קטיושות. קטיושה אחת נתקעה בחול מטר אחד מהשוחה שלנו. ולשמחתנו ומזלנו היא לא התפוצצה היא כנראה הייתה קרה. במצב הזה היינו מה – 17 ועד ה – 24 באוקטובר.

באותם תאריכים היו הפגזות רצופות כל הזמן ואז הכריזו על הפסקת אש. אבל בגלל שלא סמכתי על המצרים, אמרתי לחברה בואו נרד לבור. וברגע שהתחילה הפסקת האש הם פירקו עלינו את כל התחמושת שלהם והייתה אש נוראית. אחרי זה היו עוד יומיים נמשכה המלחמה למרות שהייתה אמורה להיות הפסקת אש. ומאז הייתה "שגרה" ישבנו בתעלה חצי שנה עד שהיה הסכם בין ישראל למצרים, פינינו את התעלה וחזרנו הביתה".

מפת המהלכים העיקריים בחזית הדרום

הזוית האישית

סיפורו של סבא האיר לי את אחת המלחמות הגדולות של עמנו.

תשע"ו   2016