מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בתאריך 19.9.1938 וגדלתי בשכונה שהייתה בתפר בין יפו לתל אביב. אבי, חיים קדמי, היה סופר סת"ם. סופר סת"ם  ורב בקהילה התימנית של תל-אביב. סופר סת"ם עסק בכתיבה של ספרי תורה ומזוזות באמצעות כלי כתיבה העשוי מקנה סוף וקסת.

היות ומשפחתי כללה 7 ילדים, נאלץ אבי לעבוד גם בריצוף בניין. אימי, מזל קדמי, ילידת חאלב שבסוריה היתה לאורך כל חייה עקרת בית ודאגה לטיפול בילדים ובבית. אני הצעיר מבין 6 אחים ואחות אחת. מתוכם נותרנו 3 אחים, כאשר הגדול ביננו בן 90 כעת.

בתור ילד, בן 9-10 לערך, ראיתי במו עיני את מלחמות האצ"ל והלח"י מחלון הבית. המלחמה של המחתרות האלה היו בעד סילוק הבריטים ששלטו אז בארץ ולקראת הקמת מדינה יהודית. היתה בזמנו הרבה שפיכות דמים בין המחתרות והבריטים. למדתי בבית ספר יסודי על שם קלישר באזור שוק הכרמל וכרם התימנים.

בשעות אחר הצהריים נשלחתי על ידי אבי מורי ללמוד ב"חדר". ב"חדר" למדנו קבוצת ילדים סביב שולחן אך ורק תורה. היינו יושבים סביב שולחן עליו הונח ספר התורה, כך שהיו ילדים שנאלצו לקרוא מתוך הספר הפוך. למורה ב"חדר" קראנו "המורי". הלימוד כלל קריאה בספר בהטעמה תימנית של טעמי המקרא ולימוד פרשת השבוע. עד היום אני זוכר את המורי שלי, ויותר מזה – עד היום יש לי חבר נפש מהתקופה ההיא – 71 שנים של חברות.

המלחמה בין המחתרות המקומיות לבריטים היוותה סכנה משמעותית לחיינו. לכן, בשלב מסויים עברנו מהדירה ברחוב דניאל ביפו לשינקין, והפכנו לפליטים. בשנקין התגוררנו כולנו – 7 אחים וזוג הורים – בחדר כביסה שמוקם על גג הבניין. לילה אחד שמענו יריות, ובבוקר כשקמנו מצאנו בקיר החדר מבחוץ המון קליעים. הבניין הזה, אשר למעשה פלשנו אל חדר הכביסה שלו, היה מאוכלס ברובו באוכלוסיה אשכנזית שעניין מגורינו שם לא מצא חן בעיניה בלשון המעטה. זו היתה אחת החוויות (מני רבות) של קיפוח עדתי וגזענות עדתית שחוויתי על בשרי. בגלל התנגדות דיירי הבניין, נאלצנו שוב לעבור. הפעם עברנו לגור בבית הכנסת במרכז בעלי מלאכה סמוך לרחוב שנקין ששם גרו המון משפחות של פליטים, רובם מזרחיים.

אני זוכר את העוני והדלות שמשפחתי סבלה מהם בתקופה זו. אבי היה אוסף פירות וירקות בסוף ימי שישי משוק הכרמל, היינו ניזונים מאוכל בסיסי ביותר. יחד עם זאת אני זוכרת בזמנו את ראש העיר תל אביב, ישראל רוקח, ( הוא כיהן בתפקידי ראש עיריית תל אביב בין השנים 1936 ל־1952). 

ישראל רוקח יזם הקמת שיכון (לכל משפחה הוקצה חדר אחד בלבד) לצורך העברת הפליטים לאזור גבעתיים (מטעמי בטחון). מרבית הפליטים אשר עברו תהליך דומה, היו בני עדות המזרח במעמד סוציו-אקונומי נמוך מאוד. משפחתי עברה לאחד משיכונים אלה, לשכונה שנקראת עד היום "רמת ישראל", על שמו של ישראל רוקח.

הגיוס לצה"ל בשנת 1956

שרתתי במשטרה צבאית ובמלחמות ישראל. השירות שלי כלל טיפול בשבויים מיצרים , ירדנים וסורים. השתחררתי מצה"ל בשנת 1959, לאורך שירותי הצבאי שירתתי במלחמת קדש, במלחמת ששת הימים, במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת ההתשה. ועוד שנים רבות בשרות מילואים.

העשרה

סופר סת"ם: "סופר סת"ם הוא אדם העוסק בכתיבת ספרי תורה, תפילין, מזוזות ומגילות (בראשי תיבות: סת"ם). סופר סת"ם כותב בכתב סת"ם ומשתמש בקולמוס העשוי קנה או נוצה, ובדיו מיוחד – דיו סת"ם. כמו כן, ישנם סופרים הכותבים גם ספרי נביאים וכתובים וכן את פרשת "פיטום הקטורת".

אצ"ל: "הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל‏ (בראשי תיבות: אצ"ל) היה ארגון צבאי מחתרתי, עברי, שנוסד בירושלים, בשנת 1931. הארגון הוקם על ידי מפקדים, שפרשו מארגון "ההגנה", בשל דרישתם לפעולה נחרצת נגד התוקפנות הערבית של אותם ימים, בעיקר זו של מאורעות תרפ"ט. במשך השנים, מרבית אנשיו היו צעירים מתנועת הנוער הרוויזיוניסטית בית"ר. מטעמי חשאיות לא נהגו לקרוא לארגון בשמו כי אם "ההגנה" או "המעמד". אנשי הארגון הצטרפו לצה"ל עם הקמתו".

לח"י : "לוחמי חרות ישראל (ידוע בראשי התיבות לח"י) הייתה מחתרת יהודית שפעלה נגד המנדט הבריטי, משנת 1940 עד הקמת מדינת ישראל בשנת 1948. הלח"י הוכרז כארגון טרור על ידי ממשלת המנדט, ולאחר הקמת המדינה, בעקבות רצח ברנדוט, גם על ידי הממשלה הזמנית. את המחתרת הקימו פורשי הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל) שהתנגדו להפסקת המאבק במנדט הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה".

תשע"ה