מאגר סיפורי מורשת

שמי דליה נולדתי בירושלים ואספר את סיפורי,

בוקר אחד, בדרכנו לבית הספר, שהיה בשכונת מוסררה, לפתע נשמעה אזעקת פרוץ המלחמה. כל הרחוב התמלא בשוטרים וחיילים, בתור ילדה במלחמה הייתי מבוהלת מאוד! לא ידעתי מה לעשות.

החיילים באו לעברנו ואמרו לנו לרוץ לבתינו בעודנו נצמדים לקיר. כשהתקרבנו לבתים, התחלנו להגביר את קצב הריצה כדי להגיע למקלטים, כשהגענו למקלטים שמענו צעקות ורעשים של החיילים והשוטרים שהיו ברחובות העיר. שכונת מוסררה שבה גרנו בעת המלחמה, הייתה על הגבול. החיילים דיברו עם השוטרים מאחורי המקלט, אחיי ואני פחדנו מאוד.

אחי הקטן החל לבכות אני כאחותו הגדולה ניסיתי להרגיע אותו אבל לא הצלחתי, אמי אמרה לי ללכת לבדוק מה קורה ליד החדר שלנו במקלט. השכנה שלנו לא רצתה להשאר במקלט היא אמרה שהיא רוצה ללכת לסרט. אמי ניסתה לשכנע אותה שלא כדאי לה לצאת החוצה. בחוץ היה בלאגן שלם אנשים רבו, היו מכות והירי לא הפסיק.

לרגע אחד שררה דממה במקלט, אחי הקטן הפסיק לבכות והירי פסק כולם היו בהלם. אחד החיילים נכנס למקלט שלנו להודיע לי שאנחנו צריכים לשים את מסיכות הטבח, רצנו להביא את המסכות אבל פחדנו מאוד. החייל שנכנס אלינו למקלט אמר שעומדים להפציץ אותנו ושאנחנו אמורים להיות מוכנים, אחי החל לבכות שוב אמי נלחצה ואמרה לי לשים לאחיי את המסיכות ושנשב ליד הקיר. אני מיד עשיתי זאת. אמי אמרה לי שוב לבדוק מה קורה עם השכנה. השכנה הבינה שאסור לה לצאת עכשיו לסרט ואמרה אם לא לסרט אז  היא תעבור למקלט יחד איתנו.

היינו 28 אנשים במקלט אחד קטן, אבל השכנה הייתה עם ילדיה. הילד הקטן שלה בכה אחיו הגדול החל לפחד ולהרגיש לא טוב. אנחנו לא יכולנו להגיד לה לא ונתנו לה להכנס. היא באה אלינו ואמרה שהיא מודה לנו מאוד. אחד השוטרים נכנס ושאל אם הכל בסדר ואם יש לנו אוכל. אנחנו אמרנו לו שהכל בסדר, אבל אין לנו מספיק אוכל. השוטר אמר שהוא ידאג לנו לאוכל ושתייה – לכולם ואפילו תעסוקה לילדים הקטנים כשהשוטר בא הודנו לו מאוד הוא הביא לנו 3 משחקים (5 אבנים, 7 מקלות, גומי) אנחנו מיד התחלנו לשחק, הילדים הקטנים הפסיקו לבכות והשכנה נרגעה.

המלחמה נרגעה ואנחנו נרגענו בלילות לא ישנו ובימים לא אכלנו ולא שתינו. אחותי הגדולה נבהלה מאוד אני בתור אחותה ניסיתי להרגיע אותה, אבל לצערי המלחמה נמשכה אחיי הקטנים החלו שוב לבכות ולי כבר נמאס מהמלחמה ולא היה לי יותר כוח להרגיע אותם, אז השכבתי אותם לישון. אחרי שהם נרדמו, אני הבנתי שפסקה המלחמה, החיילים נתנו לנו לצאת מהמקלט לבתים. אנחנו היינו 3 משפחות בבית קטן, קצת סבלנו, אבל היה נחמד נהנינו להיות ביחד עד שעברנו לשכונת שמואל הנביא.

הזוית האישית

סבתא דליה מספרת לעופרי את סיפור חוויותיה מהמלחמה.