מאגר סיפורי מורשת

שמי דליה ואני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי בביה"ס הרא"ל.

אני נולדתי בפרס בעיר יזד השישית במשפחה של 10 ילדים. בעיר יזד היה לנו בית גדול ומרווח והתנאים היו טובים. היה לנו בחצר בריכה וגינות הבית היה גדול ואני ומשפחתי גדלנו בתנאים טובים ומאושרים.

אבא שלי משה אליאסיאן היה ציוני גדול, היה בארץ ישראל לביקור וחזר בהחלטה שצריך לעשות עלייה וכך היה.

 

כאשר הוחלט לעלות לא"י, מכרנו את הבית לשכנים הערבים ולקחנו בגדים ושטיחים. טסנו לא"י והגענו ישר לשער העלייה, את כל המשפחה שמו במשאיות להוביל אותנו לאוהלים ואני נרדמתי במשאית. לאחר שכולם ירדו לא שמו לב ששכחו אותי כי הייתי רדומה, כשהתעוררתי ראיתי שאני לבד עם החיילים. בכיתי מעט אבל לא פחדתי כי ידעתי שאני בא"י וכולם יהודים טובי לב ושאני אחזור במהרה למשפחתי וכך היה. החיילים עברו אוהל אוהל ושאלו למי אני שייכת  ואז הגעתי לאוהל של משפחתי ומאוד שמחתי.

משער  העלייה עברנו לפרדס חנה ושם התנאים היו במעט יותר טובים גרנו בצריפים כשלושה חודשים. אחר כך הגענו לעיר הקודש-ירושלים וגרנו במרתף של שני חדרים בלבד.

 

מכתב לאמא שלי  מבן גוריון

 

בן גוריון בשנות החמישים לכל מי שהיה 10 ילדים היה מקבל 100 לירות מידיו של בן גוריון , הוא נתן אישית לאימא שלי את הסכום בצרוף המכתב. וכך עודד למעשה את הילודה בארץ. היו גם תלושי מזון בשנות החמישים הייתה מצוקה יום יומית שהייתה  חלק מחייו של כל אדם שחי אז במדינת ישראל. המדינה הכריזה על מדניות הקיצוב בשמה תקופת הצנע. והטילה קיצוב על מוצרי המזון הבסיסים. כל אזרח קיבל פנקס תלושי אוכל שאתם היה יכול לקנות  את מוצרי המזון שהוקצבו לו ממכולת מסוימת.

למדתי עם אחותי בבית הספר שפיצר בשכונת הבוכרים בירושלים,, בית הספר היחיד שהיה קיים באזור מגורי. למדתי עם אחותי זהבה באותה כיתה למרות שלא היינו באותו גיל, כיוון  ששתינו היינו עולות חדשות שלא ידענו לדבר, לכתוב ולקרוא עברית . למזלנו היינו מאוד חרוצות וכבר אחרי חצי שנה הבנו ודיברנו עברית.

 

זאת תעודת ההצטיינות  שקיבלתי בכיתה ד' בשנת 1954,  

 

 

 

בשנת 1965 התחתנתי עם בעלי דוד כרמל, אנחנו מתגוררים בירושלים. ברוך ה' נולדו לנו 5 ילדים וזכינו לנכדים.

 

תלושי מזון: "מדיניות תלושי מזון (לעתים גם "בולי מזון" או "פנקס מזון") היא תוכנית ממשלתית המאפשרת למחזיקים בתלושים לרכוש תמורתם מזון, או מצרכים אחרים כפי שהוגדרו על ידי הממשלה. מדיניות זו ננקטת כאמצעי לתמיכה באוכלוסיות חלשות ונזקקות סעד, או בזמן של מחסור במוצרים, כמו למשל בתקופות צנע או מלחמה". ויקיפדיה

תשע"ו