מאגר סיפורי מורשת

שמי מינה רבקה גולד לפני שהתחתנתי שם משפחתי היה פרידלנדה. אני נקראת על שם סבתא שלי מצד אבי. נולדתי בבית חולים בתל-אביב בשנת 1951 להוריי יוסף אברהם ויוכבד.

הוריי עלו לארץ מאנגליה בשנת 1951 עם שלושת ילדיהם: שושנה, אליעזר ואביגדור. אני נולדתי בישראל לאחר מספר חודשים שהוריי עלו לארץ. גרנו במושב קוממיות, מושב חרדי שנבנה רק שנתיים קודם לכן.

מושב קוממיות הוא אחד המושבים הראשונים בארץ אשר שמרו שמיטה כהלכתה. נציגי הסוכנות  שהיו האחראים על פרדסי ארץ ישראל באותם ימים ניסו לדבר על לבם של חברי המושב, שלא כדאי להם לשמור שמיטה" .אם לא תזרעו בשמיטה" -כך טענו להם- "מה תאכלו?!"

בערב ראש השנה של שנת תשל"ב נדהמו נציגי הסוכנות לראות כי היבול של מושב קוממיות הוא פי שלוש בדיוק מבכל שנה. באו  נציגי הסוכנות אל הרב בנימין מנדלסון, רבו של המושב ובקשו הסבר לתופעה הלא שגרתית. "אין בכך כל פלא" השיב הרב – שכן כך אומרת התורה לשומרי השמיטה: "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית… וציוותי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלוש שנים".

ובשנת שמיטה אחרת הכתה מכת הארבה את כל השדות הסמוכים למושב וכשהארבה הגיע למושב שלנו הוא נעצר. היה זה אות מהשמיים  שבזכות שמירת השמיטה המושב ניצל. בשנים הראשונות של המושב הוא היה דל אמצעים והפרנסה הייתה עם קשיים רבים. המשקים החקלאיים היו מחוץ למושב והשדות היו די רחוקים מהמושב.

באחד הימים, אחותי הגדולה שושנה יצאה  לטייל מחוץ למושב. היא הגיעה לאחד השדות ולפתע היא נעקצה מבעל חיים ארסי .  היא הקימה צעקה חזקה, ובהשגחה פרטית, עבר שם אחד מהמושבניקים ששמע את צעקותיה. הוא הרים אותה והסיע אותה במהירות במשאית שלו לבית הרפואה הקרוב ביותר. היא אושפזה לכמה ימים ובחסדי ה' היא ניצלה בנס בעזרת השליח הטוב, המושבניק.

הוריי עזבו את הארץ כשהייתי בת שלוש וחצי. בעקבות מצבם הכלכלי הקשה, המדינה הייתה עדיין צעירה וחסרת משאבים כדי לסייע לעולים. עברנו חזרה לאנגליה, המדינה ממנה הגענו לפני קרוב לארבע שנים. שם למדתי בבית ספר יהודי שכיום נקרא "יסוד התורה" כשלמדתי שם, בית הספר היא עדיין מאוד קטן. היה זה כעשר שנים בלבד לאחר מלחמת העולם השנייה. עם הזמן התרבו היהודים וכיום בית הספר מונה כ-1,000 תלמידים בסניפים שונים של בית הספר באנגליה.

כשהייתי בגיל התיכון קיבלתי מכתב בדואר, שמזמינים אותי למועדון חב"ד. כמובן שהלכתי ומאוד שמחתי. ואז המשכתי ללמוד בסמינר. למדתי הוראה למקצועות קודש. התחתנתי בגיל 18 ועברתי לגור בבלגיה. כי לבעלי הייתה עבודה שם.

אחרי שלוש שנים עברנו חזרה למנצ'סטר שבאנגליה ונולדו לי 4 ילדים בלי-עין-הרע. עבדתי תחילה כגננת וכשילדיי גדלו מעט, פתחתי בית ספר של חינוך מיוחד לילדים אוטיסטים, בעלי תסמונת דאון ועוד. הרגשתי צורך לפתוח את מסגרת החינוך המיוחד, כי לא היה בית ספר יהודי לכל הילדים האלו. עד היום הבית ספר עומד ושמו "תמימה לב".

הזוית האישית

סבתא מינה רבקה מספרת לברכי את סיפור משפחתה וסיפור עלייתה לארץ.