מאגר סיפורי מורשת

סבי נולד בה' באלול שנת תרצ"ג, בתאריך  27.08.1933 , למיניינם.  נולד בעיר אוג'דה (קרוב לגבול מרוקו-אלג'יריה) שבמרוקו. הוריו קראו לו בשם מימון, אבל יש לו גם שם צרפתי – אדמונד.

סבי גר בדירת קוטג' בעיר אוג'דה. למד בבית הספר "אליאנס" בית ספר צרפתי, במסגרת יהודית, ולאביו היתה חנות בדים.

סבי קיבל דמי כיס מאביו וחסך ומהכסף הזה קנה אופניים והעביר אנשים יהודים מאוג'דה לאלג'יריה, כי מאלג'יריה הם כבר נחשבו מחוץ למדינת מרוקו ואז הם יכלו לנסוע לארץ ישראל. וכשהוא חזר לאסוף עוד אנשים מאוג'דה ושאלו אותו איפה מי שהוא לקח, אז הוא כל פעם המציא תירוץ ואמר שהבן-אדם היה חולה והוא השאיר אותו בדרך וכו.. עלה לארץ ישראל בשנת 1948 לבדו בגיל 14 במסגרת עליית הנוער. יתר בני משפחתו עלו רק לאחר מכן.

סבי הלך ברגל עם חברו 22 קילומטר לעיר מרניה, שנמצאת בגבול מרוקו-אלג'יר. ישן שם בלילה, קם מוקדם בבוקר ועלה על רכבת שנסעה לאלג'יר. באלג'יר הקהילה ביקשה מסבי לעזור לעולים, הוא אמר להם שהוא חייב להגיע ל"פלסטינה" (ישראל) ואין לו רצון להתעכב. הוא ישב חודשיים באלג'יר ואחרי חודשיים שלחו אותו במטוס לצרפת. בצרפת שהה חודש ימים. לאחר מכן, שלחו אותו באונייה לישראל.

בדרך לישראל תפסו אותם אנשים בקפריסין ואחרי יומיים דוד בן-גוריון, שלימים הפך לראש הממשלה הראשון, ביקש שישחררו את הילדים שתפסו בקפריסין. סבי הגיע לארץ בשנת 1948, עוד לפני קום המדינה. כשהגיע לארץ הלך למחנה נוער בכרכור, ומשם לקחו אותם לקיבוץ "גבעת חיים" ושם סבי גר שנתיים ואחר כך עבר לבאר שבע.

סבי, שירת בצבא ההגנה לישראל – צה"ל במלחמות ישראל הרבות.

בשנת 1954 סבי התחיל לעבוד ככרטיסן ברכבת ישראל

בשנות ה – 70 הוא עבר לעבוד במשרד האוצר. אגף מס הכנסה, עד לפרישתו. כיום סבא שלי פנסיונר המקפיד לקום מוקדם בבוקר לתפילת שחרית וללכת בשעות אחה"צ לתפילות מנחה וערבית בבית הכנסת.

הזוית האישית

שהם: מאוד נהניתי מתיעוד סיפורו של סבי לאורך כל העבודה ובמהלכה. אני מאחלת לסבא וסבתא שלי עוד שנים ארוכות וטובות עם כל המשפחה והנכדים.