מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1953, בישראל. כשאמא שלי כרעה ללדת, הזמינו את מחלק הקרח, של בצרה שהיו לו סוס ועגלה. קראו לו מר רייכנטל, והוא לקח את אמא שלי לבית היולדות.

הוריי הירן ונתנאל היו ניצולי שואה מהונגריה ושפת האם שלי הייתה הונגרית. עברית למדתי רק כשהלכתי לגן. בבית גרו סבא וסבתא שלי מצד אמא, שדברו רק הונגרית, אבא ואמא ואח שלי זאביק, שגדול ממני בשנתיים. הוריי היו חקלאים שעבדו כל היום בשדה, היה גם לול ורפת גדולה, ועליי שמרה סבתי.

נושא האוכל היה מאוד משמעותי בגלל היותם ניצולי שואה, ורוב הזמן הייתי במטבח, עם סבתי שבישלה לכל המשפחה. כשהורי הגיעו הבייתה, הייתה אמא יושבת איתנו ומשחקת משחקי קופסא, דמקה וסבלנות…..כשהלכתי לבית ספר ולמדתי לקרוא, קנה לי אבא שלי אנציקלופדיה שנקראה "מרגליות" ולאח שלי זאביק קנה אינציקלופדיה "מכלל". בכל ערב אבא שלנו בחן אותנו על ערך מתוך האינציקלופדיה, סבא שלי שגר אצלינו היה מורה לחשבון בהונגריה, והוא היה אחראי לעשות איתנו שיעורים. האיום היה שאם לא אעשה שיעורים הוא יספר לאבא שלי.

כשהייתי בת תשע פרץ סכסוך קרקעות בין ההורים שלי ועוד שלוש משפחות שהיו אחיותיו של סבא לבין שאר הכפר. בעקבותיו נחרשו שטחי אבי. בבוקר שלמחרת האירוע, לא שלחו אותי לבית הספר ורק כעבור שבוע כשהגעתי לבית הספר הסתבר לי שילדיי הכיתה שלי עשו עליי חרם, כי הוריהם אמרו להם. החרם נמשך כל שנות ילדותי בבית הספר. כעבור כשנתיים אחרי האירוע, אבא שלי נפצע פצעים אנושים בתאונת דרכים לנגד עיני, הוא היה מאושפז הרבה זמן בבית החולים. בבית אצלינו גרו סבא וסבתא שלי והם גידלו אותי כל התקופה הזאת. אמא שלי הייתה עסוקה בלשרוד. בגלל שהייתי בבידוד חברתי, קראתי המון וזה "חיידק" שנשאר לי עד היום.

שרות צבאי בחיל האוויר

בשנת 1970 לאחר שסיימתי בית ספר תיכון, התגייסתי לצבא, ונשלחתי לטירונות קרבית במחנה "שמונים". הטירונות נמשכה כחודשיים ושם למדתי שימוש בנשק. לאחר הטירונות הוצבתי כמנהלת לשכה של מפקד בית הספר לצניחה, בבסיס תל-נוף. בסיס תל-נוף, היה מתקן האימונים של כל יחידות הצנחנים, ולכן כל מי שצנח עבר דרכינו. בדרך כלל יצאתי  לבסיס ביום ראשון וחזרתי הביתה ביום חמישי. כל שבת חמישית, נשארתי תורנית בבסיס.

השירות היה מעניין ומשמעותי ומיוחד הקשרים שנוצרו עם הלוחמים. בסיס תל-נוף הוא גם בסיס של חיל אוויר, ובמסגרת השירות שלי הוטסתי למקומות שונים בארץ, שבהם התאמנו לוחמים של הצנחנים. במיוחד ריגשה אותי בכל פעם מחדש הצניחה הראשונה של כל קורס, שהייתה מתבצעת בחוף פלמחים, ואנחנו היינו מחכים למטה ללוחמים עם כיבוד.

"אם אצא חי מהמלחמה, אני רוצה שנתחתן"

במהלך השירות הכרתי את מי שעתיד להיות הבעל שלי, גדעון, דרך לוחם שהגיע  לקורס צניחה.גדעון, היה קצין לוחם ששירת ברמת הגולן והיה מגיע הביתה פעם בחמישה שבועות, לשבוע , מה שלא הקל עלינו להיפגש. בתום השירות, פרצה מלחמת יום כיפור ואני גויסתי למילואים. גדעון, נלחם בכיבוש רמת הגולן והמלחמה השאירה הרבה צלקות. במהלך תקופה זו, קיבלתי את הצעת הנישואים שלי, בגלויה שבה היה כתוב: "אם אצא חי מהמלחמה, אני רוצה שנתחתן".

וכך היה…. לאחר הצבא יצאתי ללימודים ובתום הלימודים לימדתי, בבית ספר תיכון בחדרה. במהלך העבודה נולדו לי בת-אל, ואלעד שאותם גידלה אמא שלי מאחר וגם גדעון וגם אני למדנו ועבדנו במקביל. מאז אנחנו חיים באהבה גדולה והקמנו משפחה מפוארת שאוהבת לחיות את החיים ולהינות מהם.

הזוית האישית

סבתא רונית: תכנית הקשר הרב דורי, חיברה בין לוטם וביני במישור שאולי לא היינו מגיעות אליו בגלל הרגישויות שלו. אני מאוד מחוברת אל נכדיי ומתראה איתם באופן קבוע, אולם מעולם לא פתחתי בפניהם את עולם הילדות שלי שהיה לא פשוט. לוטם היא נערה חכמה ורגישה ואוהבת ולכן זה איפשר לי לספר לה את סיפור חיי ולמצוא ביחד איתה את הלקח שאפשר היה ללמוד, ואכן למדנו. תודה על ההזדמנות, תודה על ההשקעה. ממני, רונית, סבתא גאה ללוטם.

לוטם: תכנית "הקשר הרב דורי" היא לדעתי, תכנית חשובה. הוא חיברה בין סבתא שלי וביני. אני מאוד נהניתי בתכנית זו. למדתי דברים חדשים על סבתי. אף פעם לא היה לי רגע לדבר על עברה. ובעזרת תכנית זו הצלחתי סוף סוף ללמוד על עברה יותר. הניתי עם סבתי המדהימה רונית. אני אוהבת אותך ומודה לך.