מאגר סיפורי מורשת

שמי יהודה בנם של ישראל ומרים נולדתי בכ"ב אדר בשנת 1942 בתימן. עליתי לארץ בשנת 1949. עלינו לארץ במטוסים בעלייה שנקראה "על כנפי נשרים" מתוך אהבת הארץ. הגענו לראש העין. ראש העין הייתה מעברה שכללה מחנות צבאיים בריטים. כעולים חדשים הרגשנו מוזר וההתאקלמות הייתה קשה, גרנו באוהל וירד עלינו שלג כבד, היה קשה אבל הצלחנו לשרוד.

גדלנו בבית קטן עם חדר וחצי, מטבחון קטן, מקלחת קטנה ושירותים בחצר. באותה תקופה כביסה כיבסו בגיגית. החצר הייתה מלאה בעצי פרי ובבעלי חיים כגון: עיזים, עופות וכדומה. בשכונה לא היה חשמל, לא היו כבישים סלולים ומדרכות. בתי כנסת היו פרטיים. האמהות לבשו שמלות וגם לגברים היו שמלות מיוחדות. אכלנו מרק, פיתות, סביה, מלווח, זלבייה, בשר בקר ועופות היינו הולכים לצרכנייה עם תלושים שקיבלנו מהרשות. החברים היו ילדי השכנים וחברי בית ספר, גרנו בראש העין בשיכון ד', בשעות הפנאי שיחקנו בחוץ עם משחקים מאולתרים.

ביסודי למדתי ביסודי התורה ראש העין. בתיכון למדתי בבית ספר טכנולוגי פתח תקוה ולאחר מכן למדתי טכנאות מטוסים בבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה באוגוסט 1962 תוך כדי שירות  סדיר בצבא. הייתי בין הראשונים אם לא הראשון מראש העין שיצא ללימודים בטכני בחיפה.

לאחר שירות סדיר בחיל האוויר, ביקשתי לעבור לקרבי ואז הלכנו לקורס משקי"ם. במסגרת שירות המילואים עברתי קורס משקי"ם תותחנים והייתי מפקד גם על תותחים  155 מ"מ. לאחר כמה פציעות הועברתי לאחר קורס מד"ן לספק קשר בין אוגדות. הייתי בשלושה חילות שונים שבכל אחד נתתי מה שאפשר. השתתפתי בארבע מלחמות: מלחמת ששת הימים – חיל האוויר, מלחמת ההתשה – תותחנים, מלחמת יום הכיפורים – תותחנים ומלחמת לבנון הראשונה – חיל קשר שמפעיל צ"נ (ציוד נושא).

מטכנאי מטוסים בחיל האוויר למבקר בכיר בתעשייה האווירית

שירתתי שירות סדיר בחיל האוויר כטכנאי מטוסים. חצי שנה הייתי בתנאי קבע  ואח"כ עבדתי על טנקים באזרחות כאזרח עובד צה"ל. קראו לי מהתעשייה הצבאית עבדתי שם כמה חודשים על טנקים. אח"כ קראו לי מהתעשייה האווירית  התחלתי לעבוד שם בפברואר 1968  שם הייתי טכנאי מטוסים. לאחר מלחמת ששת הימים היה צורך בתעשייה האווירית באנשים.  למעשה מוניתי לסגן ראש צוות, שם עבדתי 27 שנה. הייתי מבקר בכיר עבדתי על מטוסי, F15 בוינג, טכנולוג, לביא, נשרים. קיבלנו פרס על עבודה על מטוסי פוגה מגיסטר, שהיה מטוס הדרכה לטייסים עד שהיו מקבלים כנפי טיס. באיזה שהוא שלב הם התיישנו ואנחנו היינו צריכים לתת להם טיפול שיחזיק 20 – 30 שנה על זה קיבלנו פרס קפלן.

עבדתי שם כמבקר בכיר האחריות גדולה אסור לטעות. נערכות בדיקות עד שהמטוס כשיר ואז טייס ניסוי בודק את המטוס. בתהליך הבדיקה היה מבצע שעושה את העבודה אחריו בודק מבקר פשוט אחריו בודק עוד מבקר ואחרי המבקר הזה אני הייתי בודק בדיקה אחרונה. ואז היינו מוסרים את המטוסים לטייס ניסוי. כשהייתה ביקורת רבתי לאחר פירוק מטוס לגורמים והרכבתו היו עושים כמה  טיסות ניסוי. דאגתי שתהיה הסעה מהתעשייה האווירית לראש העין כי באותה תקופה לא הייתה תחבורה מסודרת.

כיום אני מעביר שיעורים בבית הכנסת "שבזי" בנווה נאמן בהוד השרון כל בוקר אחרי התפילה. משמש עד היום כיו"ר עמותת "שבזי" שדואגת להפעלת בית כנסת ולעזרה לזולת .

הזוית האישית

סבא יהודה: המפגשים של הרב דורי גרמו לנו להנאה הן מעצם המפגשים עם הנכדות בפורומים ובנסיבות כאלה והן בשיתוף החוויות שחווינו אנו המבוגרים במשך שנות חיינו עד עתה והעברתם הלאה. תקוותינו שנכדינו יפיקו תועלת מהנאמר וממה שנכתב לגבי עצמם תוך בחירת המתאים להם לעת הזאת… בהצלחה.

אביה: אהבתי להשתתף בתכנית, אהבתי להיפגש עם סבא וסבתא. נהניתי מזה שמכל מה שהם סיפרו בנינו סיפור. אהבתי את כל הפעילויות שעשינו ביחד עם סבא וסבתא. שמחתי להכין ברכות וצ'ופרים לסבא וסבתא לקראת כל מפגש.