מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מטולדו שבספרד ליד אליהו

סבתא בילי והנכדה שחר
המספרה של סבא רבא רפי אלארט
ילדותה של סבתא בילי בארץ ישראל

בשנת 1949 הסוכנות היהודית שלחה שליחים לבקר את היהודים בספרד תוך מטרה לעזור להם לעלות לארץ.
השמועה עברה מפה לאוזן והורי ששמעו זאת יצרו קשר עם הסוכנות היהודית. בחודש פברואר 1949 התחיל תהליך עלייתנו לארץ.
 
העלייה לארץ
נסענו לג'יברלטר הורי, דודתי (אחות אבי) וארבעת אחיי. משם העלו אותנו לאנייה והפלגנו למרסיי שבצרפת. היינו שם ארבעה ימים ואז הפלגנו לארץ עם אניית המעפילים- טרנסילבניה, במשך 10ימים.
 
כשהגענו לארץ היפנו אותנו למעברת פרדס-חנה, שם ישנו באוהלים על מיטות  ברזל. מזג האוויר היה חורפי מאוד, קר וגשום. מסביבנו הכל היה בוצי. מחנה האוהלים שהיינו בו היה גדול מאוד, הרבה משפחות חיו באוהל אחד והצפיפות הייתה נוראית וקשה. בחודש מרס כאשר היינו במחנה היה חורף מאוד קשה, כל השמיכות, הבגדים והסדינים היו רטובים ולא היה לנו מקום לתלותם לייבוש. כל משפחה ישבה סביב אוהל והכינה את האוכל בחוץ מכיוון שבתוך האוהל לא היה מקום והטחב היה מחניק.
 
החיים בשכונה
אבי שהיה ספר במקצועו, העמיד כיסא ומראה ליד האוהל שלנו וסיפר את כל האנשים והילדים שהיו במעברה, כדי להתפרנס. בתקופה הזאת אימי כל הזמן נסעה לתל אביב כדי לחפש לנו בית. במשך עשרה ימים שהיינו במעברה אמי מצאה בית ריק ביפו, ואז פלשנו לבית וגרנו שם. טרגדיה בביתנו באותה תקופה חלינו כולנו בטיפוס ואושפזנו בבית חולים, אחי לרי חלה מאוד ונפטר כשהיה בן שבע. 
החיים ביפו היו קשים מאוד היינו משפחה יהודית יחידה בין כל הערבים בשכונת עג'מי שביפו שהיו מאוד עויינים כלפי היהודים. הפחד שלנו מהערבים היה רב, פחדנו מאוד לצאת החוצה והיינו כל היום בבית. חיילי הצבא גדרו את ביתנו כדי שהערבים לא יפגעו בנו, בלילות הורי שמו ארגז גדול וכבד ליד הדלת מהפחד שהערבים יכנסו. 
 
מעשה בבור הספיגה
בביתנו לכל הבתים היו בורות ספיגה בחצרות ולנו היה במטבח אך לא ידענו זאת. בוקר אחד אבי עמד במטבח ופתאום הרצפה שקעה לעומק של 2 מטרים, הבור היה ענק. דודתי, שעלתה איתנו לארץ וגרה איתנו בבית, זרקה אל אבי 2 כיסאות וכך הצליחה להוציאו מהבור.
 
אבי ואחי הלכו לים לזרוק את הרובה שהיה בביתנו להגנתנו ללא רישיון. בינתיים אמי קראה לראשי השכונה כדי שיבואו לראות מה קרה. באותו יום התחילו לשפץ לנו את הבית. פינו אותנו למתנ"ס ביפו ולנו שם יומיים ולאחר מכן נסענו לירושלים לעין כרם לדודים שלי, גרנו שם שלושה חודשים.
 
המעבר מיפו לשכונת התקווה ומשם ליד אליהו
 
אני ואחיי למדנו בכיתה שלימד דודי המורה. לאחר השיפוצים חזרנו לביתנו ביפו. אבי  המשיך לעבוד במספרה, במשך הזמן שגרנו ביפו, אמי המשיכה לחפש לנו בית במקום אחר, כי השכונה הייתה עויינת. אבי מצא חנות בשכונת התקווה שבתל אביב ופתח שם מספרה, לכן אמי חיפשה ומצאה שם בית. עברנו לשכונת התקווה.
בשנת 1953 וגרנו שם שנתיים. קניית אוכל ע"י תלושיםהחיים בשכונת התקווה היו קשים בגלל המצב הכלכלי בארץ. 
את האוכל קנינו על ידי תלושים שחלקו לנו לפי מספר בני הבית.אני התחלתי ללמוד בבית הספר "התקווה" שכיום נקרא "הירדן".מקום עבודתה של אמיאמי מצאה עבודה ב"וועד הפועל" ועבדה שם כמרכזנית.בזמן שאמי עבדה ב"וועד הפועל" לא הסכימו לקבל אמהות מרובות ילדים, לכן אמי אמרה שיש לה רק שני ילדים, למרות שהיינו חמישה.יום אחד המנהל שלה קרא לה לשיחה ושאל אותה כמה ילדים יש לה, אמי ענתה שחמישה, הוא אמר לה ששיקרה, והיא ענתה "לא שיקרתי, שניים בבית ושלושה בקיבוץ". וכך נשארה במקום עבודתה, ולא פיטרו אותה.
 
בשכונתנו חווינו את התקפת הארבה שהייתה באזורנו, הארבה נתלה על הבגדים שלנו, זה הפחיד אותנו מאוד. בשנת 1955 עברנו ל"יד אליהו", אני ואחיי למדנו בבתי הספר "החייל" ו"בר גיורא". אמי רכשה את הבית ממשפחה נוצרית שרצתה את ביתנו בשכונת התקווה, אמי גם הוסיפה להם זהב שהבאנו מחו"ל.
 
ביד אליהו התחלנו ללמוד בצורה מסודרת. היו לנו המון חברים והיה כיף מאוד בשכונה הזאת. ההפך הגמור מיפו שהטראומה לראות את אבי בתוך הבור ליוותה אותנו לאורך שנים רבות. לימים נודע לנו שהרסו את הבית ביפו וסללו שם כביש עד לחוף ג'בלייה.
 
החיים בשכונת יד אליהו היו נפלאים, הורי עבדו ואני ואחיי למדנו והלכנו לתנועות נוער. אני הייתי ב"תנועה המאוחדת" שכיום כבר לא קיימת. בשנת 1964 התגייסתי לצבא, שרתתי בחיל רפואה בבאר שבע כמזכירת קצין חיל רפואה ראשי, עד סוף שירותי בצבא.
 
בשנת 1967 התחתנתי עם יוסי בעלי , נולדו לנו ארבעה ילדים שהבכורה היא מזי אמא של שחר ויובל שמאלי.
 
משוב של סבתא בילי: "מאוד נהניתי לספר לנכדתי שחר את ההיסטוריה המשפחתית שלי ומאוד נהניתי לבוא כל שבוע למפגשי התכנית ואני אתגעגע לזה .
משוב של שחר: "למדתי הרבה דברים חדשים על משפחתי, חלקם טובים וחלקם פחות. מאוד נהניתי לשבת עם סבתי מול מחשב ולהקשיב לסיפורה. הפרויקט הזה מאוד מהנה ומלמד בעיני . 
 
העשרה
גיברלטר היא טריטוריה של הממלכה המאוחדת, הנמצאת בקצהו הדרום-מערבי של חצי האי האיברי וכן של אירופה. גיברלטר ממוקמת בנקודת הכניסה של האוקיינוס האטלנטי לים התיכון ומשקיפה על מפרץ גיברלטר. גודלה של הטריטוריה הוא כ-7 קילומטרים רבועים, לגיברלטר חשיבות היסטורית לבריטניה ולכוחות המזוינים של בריטניה. בטריטוריה ממוקם בסיס של הצי המלכותי הבריטי.
יהדות גיברלטר היא קהילה קטנה מאוד – כ-600 נפש מתוך כ-30,000 תושבים. היא בעלת אופי ספרדי, בריטי ומרוקאי. בני הקהילה מתפרנסים בעיקר מהיותה של גיברלטר מרכז סחר בינלאומי ומקלט מס. רבים מהם עורכי-דין, רואי-חשבון.
 אניית המעפילים- טרנסילבניה: "טרנסילבניה הייתה אוניית נוסעים רומנית, שהפליגה עם תיירים בים השחור, בים התיכון, בים סוף ובאוקיינוס ההודי. טרנסילבניה הובילה עולים חדשים שעלו לארץ ישראל לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה ובהמשך למדינת ישראל. 
הספינה הייתה מיועדת להובלת 412 נוסעים, אך בהובלת עולים חדשים צופפו על סיפוניה עד אלפיים נוסעים".
 
מובילת תכנית איילת שחק

מילון

הוועד הפועל
הוועד הפועל של ההסתדרות ברחוב ארלוזורוב 93 בתל אביב הוא מקום מושבה של הנהלת ההסתדרות החדשה, שעד לשנת 1994 נקראה ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, והנהלתה, ששכנה בבניין, נקראה הוועד הפועל והמזכירות הכללית. בשנת 1994, לאחר בחירתו של חיים רמון ליו"ר ההסתדרות, הועברה הנהלת ההסתדרות לירושלים, אך לאחר תקופה קצרה שבה לבית הוועד הפועל בתל אביב.

יהדות גיברלטר
יהדות גיברלטר היא קהילה קטנה מאוד - כ-600 נפש מתוך כ-30,000 תושבים. היא בעלת אופי ספרדי, בריטי ומרוקאי. בני הקהילה מתפרנסים בעיקר מהיותה של גיברלטר מרכז סחר בינלאומי ומקלט מס. רבים מהם עורכי-דין, רואי-חשבון וסוחרים בינלאומיים. למרות מספרם הקטן של היהודים במקום, הם מהווים אחוז גבוה יחסית באוכלוסייה הכללית בהשוואה לקהילות יהודיות אחרות, בנוסף לכך ראש הממשלה הראשון של גיברלטר, יהושע חסן, היה יהודי.

טרנסילבניה
טרנסילבניה הייתה אוניית נוסעים רומנית, שהפליגה עם תיירים בים השחור, בים התיכון, בים סוף ובאוקיינוס ההודי. טרנסילבניה הובילה עולים חדשים שעלו לארץ ישראל לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה ובהמשך למדינת ישראל. הספינה הייתה מיועדת להובלת 412 נוסעים, אך בהובלת עולים חדשים צופפו על סיפוניה עד אלפיים נוסעים.

ציטוטים

”חיילי הצבא גדרו את ביתנו כדי שהערבים לא יפגעו בנו“

הקשר הרב דורי