מורה לתפירה ומלומדת בחומש
אני הייתי מלמדת את אחותי לתפור וגם את ילדי השכונה
<?xml encoding="UTF-8">סיפור חיי מתחיל לפני 62 שנה, נולדה תינוקת מתוקה, בכורה, בארץ תימן הרחוקה, לזוג הורים מאושרים, יהודה וחנה.
זו אני – רות בן פורת, כשנולדתי קראו לי בַּרוּד. אך כשגדלתי עיברתו לי את השם לרות.
אבי היה ירקן ואימי הייתה עקרת בית, היינו מבשלים בעזרת פחם על פרימוס. היינו מקפיאים ושומרים על טריות המזון עם קרח שהונח בקופסה.
זכורני כי לא היינו מגהצים את הבגדים, את השיניים היינו מצחצחים במברשת ללא משחה.
מכונת תפירה לא הייתה לנו, תפרנו ביד בעזרת חוט ומחט. אני הייתי מלמדת את אחותי לתפור וגם את ילדי השכונה.
בשכונת מגוריי היו לי חברות רבות ויהודיות טובות, יחד שיחקנו 5 אבנים, גומי, חבל ועוד משחקי חברה,
בשנות השבעים עליתי לארץ עם משפחתי הקטנה, אבא , אמא, אני הבכורה, אחותי התאומה מרים ושני אחים קטנים.
עד כיתה ו' למדתי בבית הספר ואחר כך הייתי עם אמי בבית עד חתונתי. למדנו בשבת בבית יחד עם אמא חומש, פרשת שבוע, והלכות. הייתי די ידענית ומלומדת, קרוא וכתוב.
אכלנו מאכלים יהודים: חמין, דגים, ג'חנון, עוגה, מרק, גם ממתקים היו לרוב ואוכל בהכשר טוב ומהודר.
זכורני שבילדותי אבדה שרשרת יקרת ערך לאמי ע"ה וגם כסאות יקרים נגנבו לנו מן המחסן שנשאר פתוח.
נישאתי בשמחה בבית הוריי לבעלי יוסף במושב בטחה שבצפון הנגב, ליד אופקים, שם התגוררתי תקופת מה ולאחר מכן עברתי לאופקים הסמוכה. במהלך שנות נישואיי עבדתי כגננת בגן ילדים, באחד הגנים באזור, תמיד אהבתי מאוד לקרוא בספר התהילים.
כיום ב"ה אני סבתא לנכדים ונינים מתוקים וחמודים.
חמישה בנים נולדו לי ואחד נפטר, ארבעת הבנים משמחים לי את חיי.
תשע"ו, 2016
מילון
פרימוסכירה ניידת הפועלת באמצעות לחץ שנפוצה מסוף המאה ה-19 עד אמצע המאה 20
ג'חנון
מאכל תימני מסורתי, הג'חנון עשוי מקמח לבן, מרגרינה, קורט מלח וסוכר המעובדים ומקופלים שוב ושוב ליצירת בצק עלים. את הג'חנון אופים בתוך סיר לאפייה איטית, טעמו של הג'חנון עשיר ושמנוני
ציטוטים
”כיום ב"ה אני סבתא לנכדים ונינים מתוקים וחמודים הגורמים לי הרבה נחת.“