מוזיקה בנשמתי
אני
יהודית, מספרת את סיפור חיי. גדלתי במשפחת ניצולי שואה, אמי, גולדה, הייתה במחנה
השמדה מגיל 18 יחד עם אחותה, הן עברו כמה
מחנות השמדה ועבדו עבודה פיזית קשה מאוד בכל מקום. מול העיניים שלהן נלקחו אנשים לתאי
הגזים, וגם אמא שלהן, אנטוניה.
אמי ואחותה המשיכו את החיים הצעירים שלהן בסבל
וקשיים רבים. אחרי שחרורן ממחנות ההשמדה, יצאו לדרך חזרה לביתן. הן צעדו ברגל כ- 30 ק"מ בערך. לגולדה אמי לא היו כוחות וברכבת השכיבו
אותה על הרצפה והרגליים שלה השתתקו. הן ירדו בצ'כוסלובקיה, אחותה לקחה
אותה בעגלה מעץ וכשלא יכלה יותר לסחוב אותה פשוט נשארה אתה על המדרכה ברחוב. אנשים
מהצלב האדום לקחו אותה לבית חולים מקומי. כמה חודשים טיפלו בה ואחרי זה היא חזרה
לעיר שלה. לא היה לה מקום מגורים והיא עברה לגור עם אחותה ומשפחתה.
את אלכסנדר, אבי, לקחו למחנה השמדה בגיל
19 בערך עם כל משפחתו. אמא שלו הייתה בת 60
ובמשפחה שלו היו 7 בנים ואלכסנדר היה הכי קטן. אבא שלי היה במחנה השמדה
מאוטהאוזן. מכל משפחתו חזרו ממחנות השמדה 3
אחים, אח אחד היה בבודפשט והאח השני היה עם אבא, הם חזרו לעיר שנולדו בה, אונגבר.
לפני המלחמה אלכסנדר למד בחדר, ואז בגימנסיה. בגלל השלטון ההונגרי הוא לא המשיך את לימודיו
בבית הספר ועשה מבחני בגרות אקסטרנית.
אלכסנדר וגולדה הכירו זה את זו כמה
חודשים אחרי שחזרו ממחנות ההשמדה ולאחר שנה התחתנו. כל הרכוש של המשפחות שלהם, הבתים
והשטחים, נגנבו. בהתחלה אמי ואבי התגוררו אצל דודתי, אחות של אמא, ולאחר תקופה עברו
לגור בשכירות.
אחרי השואה החיים של היהודים היו קשים
מאוד, גם המצב הבריאותי, פיזי ונפשי היה קשה. כל המשפחות היהודיות חיו בעוני. צעירים חזרו בלי הורים, בלי סבים
וסבתות, שנספו בשואה. בגלל זה היה קשה להתחיל חיים חדשים. רק בעזרת אנשים טובים הם קיבלו עצות
טובות לחיים והשתמשו בהם כיוון שניסיון אישי לא היה להם.
לגולדה ואלכסנדר נולדו שתי בנות, אני
ואחותי אדית טובה. חיינו היו מאוד צנועים, מינימום אוכל ותנאים
יומיומיים מועטים. כשגדלתי בקושי קיבלו אותי לגן ילדים. אמי
מאוד מוכשרת, למדה מהר לתפור ואת כל הבגדים תפרה לבד עם טעם טוב ודמיון, כל
התחפושות שלי בגן היו מיוחדות מאוד.
כשגדלתי גילו הוריי את הכישרון
המוזיקלי שלי, ועם קושי גדול הסכימו לבדוק את הנתונים המוזיקליים שלי, בסופו של דבר
בגיל 6 התחלתי ללמוד בבית ספר למוזיקה ובמקביל
למדתי בבית ספר יסודי, שם רקדתי בלט ושרתי במקהלה. למרות קשיים כספיים נתנו לי
הוריי את האפשרות להתפתח על פי הכישרונות שלי. הוריי עבדו מאוד קשה, אמי תפרה
במפעל ואבי עבד בחנות ולאחר מכן עבד בעבודה פיזית ולא התאפשר להם ללמוד.
כל השנים למדתי בשני בתי ספר
וכשסיימתי את לימודיי בבית ספר למוזיקה נבחנתי לאקדמיה למוזיקה, סיימתי שתי מגמות
תואר ראשון BA ( מגמת פסנתר + הלחנה ותורת מוזיקה). התחלתי לעבוד במקצוע קצת רחוק מהבית
ובמקביל התכוננתי למבחני כניסה לאוניברסיטה. התקבלתי לאוניברסיטה ולמדתי 5 שנים
מוזיקה לתואר שני MA הלחנה, ניצוח, תיאוריה, ספרות מוזיקה, פיתוח קול
ומקהלה.
המשכתי לעבוד בבית ספר למוזיקה, הכנתי
תלמידים לאקדמיה במוזיקה. נסעתי הרבה כדי ללמוד דברים חדשניים,
ביקרתי מורים מובילים בהרבה מקומות, השתתפתי בסימפוזיון בינלאומי בהונגריה, הוספתי
הרבה מידע וידע בתחום מוזיקה ובחו"ל לימדתי 23 שנה.
ב-1990 עלינו לארץ עם כל המשפחה: ילדים, הורים, משפחת אחותי. התקופה ההתחלתית הייתה מאוד קשה:
מנטליות שונה, חוסר ידע בשפה, יכולת להסביר ולדבר עם אחרים, שלא הבינו אותנו. למזלנו הזדמן לנו להתקבל
לאולפן לימודי עברית. הילדים למדו עברית במקום אחר.
הבן שלי, דוד, היה בן 18 כשהגענו, הוא צייר במקצועו, הוא עבר תקופה מאוד קשה מבחינה חברתית, לא הצליח לתקשר עם חברים, אחרי שנה בערך התחיל ללמוד בבית ספר לציור ופיסול "מכון אבני" בתל אביב
בשביל לקבל תעודה. לאחר שנה התגייס לצבא ושירת בשלישות הראשית בתל אביב בדפוס, שם
הוא למד מחשבים ועד היום הוא עובד בהיי טק. הוא בן אדם מאוד יצירתי ומאוד מוכשר
במוזיקה. יש לו שני ילדים, בן ובת, גם הם מאוד
מוכשרים במוזיקה ומאוד יצירתיים.
הבת שלי, גבריאלה, הייתה בת 13
כשעלינו, היא התחילה מייד ללמוד בבית ספר החקלאי בפרדס חנה. מהר מאוד למדה את השפה, אך התקופה
הראשונית הייתה קשה גם עבורה, אחרי בית הספר התחילה לעבוד ואז התגייסה לצבא, לחיל
הים. אחרי הצבא היא התחילה לעבוד ובמקביל התכוננה להמשך לימודיה. היא סיימה תואר
ראשון בסמינר הקיבוצים במדעים ומאז היא עובדת כמורה בבית ספר. לבתי יש שלושה ילדים: אלינוי בת 12, שיראל בת 10
ואוראל בן 5, כל ילדים מנומסים, טובי לב, יצירתיים, אוהבים לרקוד, לשיר וחברותיים.
למדתי באולפן חדרה עברית כללית ואז עברתי ללימודים
מקצועיים (אולפן ב'), קורס זה היה מיוחד למוזיקאים בתואר שני. לימדו אותנו מורים מהאוניברסיטה,
זה היה ב-1991 כשהייתה מלחמה עם סדאם חוסיין (עירק). במקביל התחלתי ללמד בקונסרבטוריום, קודם פרטי ואז עברתי לעירוני. בארץ הכרתי הרבה אנשים כישרוניים, מתוכם הרבה ילדים, למדתי המון מילדים ישראלים, עד היום אני לומדת
ומלמדת אותם, פסנתר, הלחנה ותורת מוזיקה. אני מכינה אותם למוסדות מקצועיים. הקשר עם
התלמידים שלי מאוד מיוחד וחזק, גם תלמידים שכבר לא לומדים אצלי שנים רבות שומרים
איתי על קשר הדוק. השמחה הגדולה בחיי היא שהצלחתי להתאקלם
בארץ, לעסוק במקצוע שאני כל כך אוהבת ולעבוד עם ילדים, בני נוער ומבוגרים.
2015
מילון
חיידרבית ספר יהודי
קונסרבטוריום
בית ספר אקדמי למוזיקה
ציטוטים
”מוזיקה בנשמתו של בן אדם מעשירה את חייו“