מאגר סיפורי מורשת

רקע

במסגרת תכנית "הקשר הרב דורי" בחרנו לחקור ולהתוודע לתרבות ההודית, וכך נפגשתי עם מר יואל ג'יראד ועם אשתו בביתם אשר בקריית ביאליק ושמעתי על ילדותו של יואל, על עלייתו ארצה, היכרותו עם אשתו, מנהגי העדה ההודית ועוד ועוד.

נהניתי מאוד מהמפגשים עם יואל שהיו מרתקים ומעניינים, כפי שתוכלו לקרוא בהמשך.

מצב משפחתי

יואל היה אחד מבין 11 אחים ואחיות (שבעה אחים וארבע אחיות).

הוא נולד במומביי וחי שם עם משפחתו חיי רווחה, אף על פי שהיה בהודו מצב של עוני.

אביו פרנס את כל המשפחה. הוא עבד ברכבת (שומר על הרכבת ממומביי לניו דלהי – תפקיד בכיר שאפשר לו לפרנס את משפחתו).

סבא של יואל היה רופא וגם מוהל. בהודו הבריתות התקיימו בדרך כלל בבית הכנסת.

דת

סבא מצד 1 – היה מוהל ורופא.

סבא מצד 2 – היה שליח ציבור.

בהודו ידעו את התפילה בבית הכנסת בעל פה, אך לא הבינו מה הם קוראים. למרות שלא הבינו את התפילה ניהלו אורח חיים דתי בביתם (למשל, קידוש).

בהודו יש 4 קהילות יהודיות:

– בני ישראל

– בגדדים (עירקים)

– קוצ'ינים (דרום הודו)

– מבורמה (מנשה, רובם חיו בארץ במגדל העמק)

ההבדל ביניהם: מנהגים, לבוש, שפה וכו'.

בעקבות הבדל השפות ביניהם, הם יכלו לנהל שיחות רק באנגלית.

בהודו יואל דיבר "מראתי".

לא הייתה אנטישמיות בהודו (לא מצד המוסלמים ולא מצד ההינדים), והיהודים חיו בשכנות טובה עם המוסלמים. גם בעת מלחמה – המוסלמים שמרו על בתי הכנסת.

לאחר שעלה לארץ לקח ליואל זמן להתקרב לדת. רק כשעבר לבן דודו בעכו, שם היו עושים קידוש, בעקבות היעדרו של בן דודו (שעבד בבתי זיקוק במשמרות), הוא היה מחליף אותו ועושה קידוש בעצמו.

לכל היהודים בהודו יש בבית תמונה של אליהו הנביא. הם מאמינים שהוא נחת על צלע הר – דבר המביא ברכה.

כיום יואל קונסרבטיבי – שומר מסורת, אבל נוסע בשבת ומדליק אש. 

תמונה של מרכבת אליהו הנביא הנמצאת בביתו של יואל מעל הפמוטים של נרות שבת 

מגורים ומלחמה

יואל ומשפחתו גרו במומביי.

הבריטים שלטו במומביי במשך מספר שנים עד 1947. בשנה זו הייתה מלחמה והבריטים עזבו את מומביי. למומביי קראו לפני המלחמה בומביי, ובעקבות המלחמה, כדי לשכוח את הבריטים, ההודים שינו את שם העיר למומביי.

עלייה

יואל עלה לארץ ב- 29/7/1963, בהיותו בן 25.

המניע לעלייה: ציונות, פלורליזם (תיירות, רצה להכיר עוד תרבות, עוד נופים).

הוריו של יואל לא רצו שיעלה לארץ, אבל בעקבות השפעת חבריו הציוניים שרצו לעלות לארץ ולשרת בצבא הוא החליט לעלות לארץ ולבדוק – אם יראה כי טוב בה יישאר ובעקבותיו תעלה משפחתו, ואם לא טוב בה, יחזור להודו. 

משדה התעופה בהודו הגיע יואל לאיראן בטיסה של "אל – איטליה" יחד עם 8 חברים. נציג מהסוכנות היהודית הגיע לשדה התעופה בטהרן ולקח אותם למלון "אימפריאל", שם נשארו במשך 24 שעות. למחרת הגיעה טיסה של אל-על והם הגיעו לנתב"ג.

מה היו הקשיים בארץ?

– קשיים כלכליים בעיקר, למרות הסולידריות החברתית (חברים אירחו אותו בביתם).

– הבדידות. למשל, בסיום הטירונות, שכל ההורים באו לבקר את החיילים, רק הוא היה בודד.

– הפרידה מהמשפחה: כשיואל רצה לעלות לארץ אמו התנגדה לעלייתו. היא נתנה לו טבעת מזהב כמזכרת, אך גנבו את הטבעת בטירונות ויואל נעצב מאוד.

הקשר עם המשפחה לא היה טלפוני ונעשה אך ורק על ידי מכתבים וגלויות (עד שמכתב היה מגיע ליעדו היו עוברים שבועות ואף חודשים – דבר שהיווה קושי בתקשורת בין יואל למשפחתו). כשהגיעו יהודים הודים לארץ בתקופה זו, ביקשה אמו של יואל שימסרו לו גלויה בשמה. פעם שלחה לו אפילו מכונת ביסלי הודית.

במשפחתו הרגישו חוסר בעקבות עזיבתו של יואל. במכתב הראשון שכתב לאמו עמדו בעיניו דמעות.

תחושת החוסר נשארה במשפחה עד שבני המשפחה עלו ארצה גם הם בשנת 1971. המשפחה התגוררה ברח' הפלמ"ח בקריית ביאליק (מצאו את מקום מגוריהם בעזרת הסוכנות היהודית). לאחר כמה שנות שהות בארץ הוריו של יואל נפטרו.

צבא

בתקופה בה יואל התגייס לצבא לא היה נהוג לגייס עולים חדשים לצה"ל כיוון שהם לא ידעו עברית. למרות זאת יואל קיבל צו ראשון בקיבוץ. הסדרן של הקיבוץ שכנע את יואל ללכת לצבא, אבל לא להיות נהג כדי שלא ינצלו אותו בצבא ובמילואים.

כשסיים יואל את הטירונות בבה"ד 4 בצריפין, הודיע לו המפקד שכל הקבוצה הולכת לקורס נהיגה. המפקד שאל מי מתנגד – יואל ועוד שניים מקבוצתו עמדו בצד (בעקבות החלטתם להתנגד).

בסופו של דבר בצבא היה יואל אפסנאי רפואי. בנוסף היה קריין שיודע אנגלית בבית החולים 10 במשך שנתיים וארבעה חודשים (שירות מלא של חייל בודד). צה"ל דאג לו לכל דבר. למשל, בחגים חגג בבית מלון. היה כלפיו יחס טוב, הוגן ושוויוני (קיבל 17 לירות בחודש + 30 ₪ בשנה השלישית).

יואל לחם ב-3 מלחמות:

– מלחמת ששת הימים (1963)

– מלחמת יום הכיפורים (1973)

– מבצע שלום הגליל (1982)

חינוך

לפני העלייה לארץ:

– בהודו יואל למד בבית ספר לא יהודי כיוון שהיה רק בית ספר יהודי אחד בהודו, וגם הוא היה במרחק רב מביתו.

– בבית הספר בהודו היו חייבים ללמוד הינדית ולעבור מבחן בציון של 35 נקודות מתוך 100, אחרת לא ניתן לעשות בגרות.

– לפני שעלה ארצה דאג ללמוד קצת עברית יחד עם מורה יהודייה הודית (המורה הגיעה להודו מהארץ ולימדה עברית את מי שהתכוון לעלות לארץ).

לאחר העלייה לארץ:

– כשהגיע לישראל נפגש עם מורה – מרים ארצי. המורה ניהלה אתם שיחות באנגלית.

– בקיבוץ למדו עברית ועבדו.

מאכלים

מכונה לייצור ביסלי הודי

נישואים ומשפחה

את אשתו הכיר דרך שידוך בקריית שמונה. ליואל שלושה ילדים ושמונה נכדים.

 יואל ואשתו עם התלמידה עמית

תשע"ו