מאגר סיפורי מורשת

סבא יהודה מזג (מזגאוקר) המכונה גוא'ינולד ב 4/7/1950  במומבי, הנמצאת במהרשטה שבהודו לאמו שרה ולאביו סלומון. סבא הוא האמצעי במשפחה, יש לו אחות בכורה ששמה דינה ושתי אחיות קטנות אסתר ורבקה. כשהיה סבא בן 4 הוא הלך לגן שנמשך עד שעה 17:00 אחר הצהריים. סבא זוכר שבגן התבקש לישון עם שאר הילדים ולא אהב זאת.

כשעלה לכיתה א בגיל 6 הוא למד בבית ספר ממלכתי. סבא זוכר כשהיה בכיתות א' ב' למדו עם לוח וגיר אישי במקום מחברות. בכיתה ד' סבא עבר לבית ספר פרטי ששם היתה חובה לבוא עם תלבושת אחידה שכללה עניבה וג'קט(למרות שהיה חם).

טקס בר המצווה של סבא נערך בבית הכנסת "מגן חסידים" במומבי סבא קיבל טלית ותפילין ונערכה מסיבה קטנה וצנועה. בילדותו בהודו סבא למד שיעורי עברית ותורה ואהב זאת מאוד.

בגיל 13 ב 1963 סבי עלה לארץ עם משפחתו. הוא למד בחטיבת ביניים "גאולים" ותיכון מקיף א' באשדוד.   בזמנו הפנוי היה מתנדב לתנועת הנוער "הנוער העובד והלומד" ומשתתף במגוון פעילויות. בשירותו הצבאי שירת בחיל התותחנים, עוד כשהיה טירון השתתף במלחמת ששת הימים, ולאחר מכן נלחם בתעלת סואץ בזמן מלחמת ההתשה.

לקראת סיום שירותו הצבאי, הכיר סבא את סבתא שלי, העונה לשם 'סימה', וכשנה לאחר סיום שירותו הצבאי התחתן איתה. בצעירותו סבא עבד ב "אקרילן" (מפעל לצמר סינטטי באשדוד) שנים לאחר מכן התחיל לעבוד בחברת "ריבלון" ובשנים האחרונות סבא עובד במכללת sce  ע"ש סמי שמעון.

סבתא סימה נולדה ב- 17/04/1951 לאבא אליהו ולאמא אסתר מלאינקר. סבתא היא הבת הרביעית מבין תשעה אחים ואחיות. סבתא נולדה בעיירה 'רואה' הקרובה כ-70 קילומטר לעיר בומביי. את ילדותה העבירה עם אמה ואחיה הגדולים. סבתא מספרת כי בילדותה אביה עסק במסחר ובחקלאות, היו להם פרות, ולא היה חסר להם כלום. אביה היה הולך לעיר קונה בדים ומביא לחיט שיתפור להם בגדים. סבא אומרת שהם חיו יחד עם הינדים ומוסלמים ומעולם לא הגישו עויינות מצדם. סבתא מעולם לא חגגה את בת המצווה, לדבריה, זה לא היה נהוג באותה התקופה.

כשהגיעה לגיל 6 החלה ללמוד בכיתה א', היה זה בית ספר לבנות בלבד. סבתא מספרת שהלימודים החלו ב- 11:00 בבוקר, ונמשכו עד השעה 17:30 , בין השעות 14:00 עד 15:00 הייתה הפסקת הצהריים שבה סבתא הייתה חוזרת הביתה לאכול את ארוחת הצהריים, ולאחר מכן הייתה חוזרת לבית הספר בחזרה עד לסיום הלימודים. בבית הספר למדה סבתא את מקצועות השפה, היסטוריה, וחשבון.

אחד הזיכרונות החזקים ביותר שסבתא מספרת הוא שבזמנה הפנוי הייתה הולכת עם חברותיה ואחיותיה לנהר הקרוב לביתה, שוחה ומשחקת. יחד עם זאת מספרת סבתא גם שהייתה אוהבת ללכת עם הוריה לשוק המרכזי של העיירה, ולקנות את כל הפירות האהובים עליה.

סבתא מספרת כי בהודו היה להם בית גדול מאוד אך הבית היה ישן מאוד. זהו בית שעבר בירושה מסבא שלה. בחורף אחד, הגשמים היו כל כך עזים עד שגג הבית עף ממקומו והם נשארו כך תחת הגשם וקור.  אביה החליט לשפץ את הבית ואף הזמין עובדים שיעסקו במלאכה, אך כיוון שהבין שרוב בני הקהילה עוזבים ועולים לישראל החליט כי מאחר שהוא מבוגר ויש לו ילדים קטנים, כדאי שהוא גם יעלה עם בני משפחתו לארץ וכך התקבלה ההחלטה שהמשפחה תעזוב את הודו ותעלה לישראל.

לאחר סיום כיתה ז' בשנת 1967 משפחתה של סבתא שלי עלתה לישראל כמו רוב הקהילה היהודית בהודו. זה היה כשבוע לאחר מלחמת ששת הימים. סבתא שלי ומשפחתה השתכנו בעיר לוד, ואת המשך לימודיה סבתא עשתה באולפן בפתח-תקווה במקצוע גננות ושתלנות.

תשע"ו