מההגדה בליל הסדר ליום הזיכרון לחללי צה"ל
סיפור האובדן והאבל האישי המשתלב עם האבל הלאומי ועם התקומה והעצמאות.
הייתי בת שבע.
בוקרו של ערב פסח תמיד עורר בי התרגשות. התכונה בבית, הכנת כלי ליל הסדר שטמונים במשך השנה ונחשפים רק בעריכת השולחן לחג, הכנת קערת הסדר על מרכיביה השונים, הבית כולו אפוף חג.
ליד כיסאו של אבא הנחתי את ההגדה שלו.
הגדה בהוצאת אמנות ארץ ישראל משנת 1930, עם ציורו של נחום גוטמן שאייר את ההגדה.
הגדה קטנת מידות, בהוצאת אמנות ארץ ישראל בשנת 1930, בלויה מעט, כריכתה התכולה דהתה עם השנים אך בולט עליה ציורו של נחום גוטמן שאייר את כולה.
היא שמורה עימי מאז ילדותי עם כתמי היין על דפיה המעידים על לילות סדר רבים שקרא בה אבי.
הגדה של פסח שעוברת במשפחתי מדור לדור, מאבי
יוסף לידי וממני לילדי, מהם לנכדי.
ליל הסדר האחרון שבו קרא אבי בהגדה היה בתאריך 28.4.1948. הוא היה חבר ב"הגנה" ובעיצומו של
ליל הסדר הוא ניקרא להילחם בכיבוש יפו שהיתה בידי הערבים. אבא ביקש לדחות את
היציאה עד סיום הסדר ולהצטרף אחר כך. ואכן יצא מיד לאחר שירת "אחד מי
יודע". ההגדה נשארה מיותמת על השולחן. הקרב על כיבוש יפו נמשך כל הלילה.
למחרת לפני הצהרים יצאתי לשחק עם חברותי ב – "קלס" על מרצפות המדרכה לרגלי הבית.
לפתע הגיעו שניים מאנשי השכונה ושאלו אותי אם אמא בבית. משאישרתי הם עלו לביתנו
ומיד נשמעו משם קולות בכי וזעקות. "אמא!" נזעקתי ועליתי מהר הביתה. הבית
כבר היה מלא בשכנים וחברים רבים, ודודי הגיעו גם הם ולקחו אותי מיד אל ביתם מבלי
שהספקתי להגיע אל אמא, ומבלי להסביר לי דבר.
בביתם ספרו לי שאבא נפצע. לנגד עיני דמיינתי אותו לבוש בז'קט שלו שחור קטן ככפתור נפער במרפקו.מספר ימים הייתי בביתם ודבר נוסף לא נאמר לי. כשחזרנו הביתה הזדקרו לעיני מודעות האבל על גדרות הבית ועל קירותיו: "יוסף סגל ז"ל". לא הופתעתי. כאילו וודאות מסויימת שכנה בתוכי במשך כל אותם ימים – אבא נהרג.
בכיבוש יפו נפל.
נותרנו שכולים. ההגדה המיותמת חיכתה לי על השולחן ומאז אני שומרת עליה כעל בבת
עיני ונוצרת אותה כמזכרת לאבא, למלחמת השחרור והעצמאות ולתקומת עם ישראל, בדיוק
כמו ביציאת מצרים של פסח: אל החופש, העצמאות והיותנו לעם.
מאז אנחנו משתתפים בכל טקסי הזיכרון לחללי
מערכות ישראל בבית הקברות הצבאי בנחלת יוסף שבו קבור אבי. מדהים לגלות שבכל שנה גדל והולך מספר הנוכחים
בטקס. נכדים ונינים של חללי צה"ל, שמעולם לא הכירו את אבי, כמו את כל הנופלים
האחרים, מתייחדים ביום הזה עם הקורבנות האישיים ועם האבל הלאומי.
תשע"ו
מילון
לשמור כעל בבת עינילשמור במסירות רבה
לינצור
לשמור בתשומת לב מיוחדת
תקומה
התחדשות קיומית
ציטוטים
”ההגדה המיותמת, אני שומרת עליה כעל בבת עיני ונוצרת אותה כמזכרת לאבא“”הגדה בהוצאת אמנות ארץ ישראל 1930, עם ציורו של נחום גוטמן שאייר את ההגדה. “
