מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1952 באוקרינה. להוריי נולדו אחות אחת ושני אחים. שמות  אחיי הם יישה ומיכאל ולאחותי קראו אנה. אחיי היו גדולים ממני. אני הייתי בת הזקונים במשפחה. הם נולדו לפני המלחמה ואני אחריה. כשאני נולדתי אבי חזר מהמלחמה שבה נלחם.

 

לאחר המלחמה, בילדותי, הוריי שלחו אותי ללמוד בגן. אהבתי מאוד לבוא לגן ולשחק עם חבריי.בגן יצרנו  יצירות. שיחקנו במשחקי קופסא ובקיץ היינו יוצאים לגינה לשחק, בחורף היינו נשארים בבית ומשחקים מכיוון שהחורף באוקרינה הוא חורף קשה: קר מאד בחוץ והסיכויים לצאת מהבית הם קלושים. על מנת לצאת מהבית לטייל היינו צריכים ללבוש שכבות רבות וזה היה מסורבל עד מאוד. אך מה שהיה מאוד כיף שירד שלג בחוץ ויצרנו בובות שלג.במזג האוויר הקר הזה היינו מחממים את הבית עם תנור ובתוך התנור היו גזעי עץ יחד עם פחמים והאש הייתה מחממת את הבית, את העצים והפחמים אבי היה קונה בעיר רחוקה ואת האוכל האיכותי היינו משיגים באותה עיר רחוקה אבל את רוב האוכל היינו קונים בשוק.ואת הבגדים היינו קונים בכל מיני חנויות אך הבגדים לא הספיקו לא הייתה אפשרות לקנות אותם, אם מישהו היה רוצה לקנות בגד יפה ואיכותי היו צריכים לנסוע לעיר הגדולה, למשל לקייב או מוסקבה ועוד ..

 

כשגדלתי הלכתי לבית הספר בשנת 1959. לבתי הספר באוקראינה ובחו"ל לא היו קוראים בשמות אלא במספרים, ומספר בית הספר שלי היה מספר 8. לבית הספר שלי קראו גימנסיה. בבית הספר היו הרבה מקצועות מעניינים כגון מתמטיקה, פיזיקה, אסטרונומיה, ביולוגיה, כימיה, אנטומיה ,גאוגרפיה ואנגלית. שם למדתי עד שנת 1969. לאחר מכן הלכתי לאוניברסיטה ובאוניברסיטה למדתי פדגוגיה, הוראה ופסיכולוגיה לתואר שני שהכשירה אותי למקצוע גננת בגן ילדים. אחר כך התחלתי לעבוד בגני ילדים עד שעליתי לישראל.

 

עליתי לישראל בשנת 1993, גרנו בנס ציונה עד שנת 1994 עם בעלי וילדתי. לאחר שנה וחצי קנינו דירה חדשה פה בבני עייש , בישראל המשכתי את העבודה כגננת בקיבוץ משמר דויד והייתי נוסעת כל יום לשם לטפל בילדים בהסעה. הילדים שטיפלתי בהם היו מאוד צעירים מגיל שנה עד גיל שלוש.

 

כשהגענו לארץ החיים היו לא קלים, בעלי הלך ללמוד נגרות והיה לו קשה להתאקלם מבחינת השפה. אני למדתי עברית באולפן שם למדנו ועבדנו. היה לי קשה ללמוד את השפה גם בתי הייתה בתיכון באותו הזמן וגם לה מאוד קשה מבחינת השפה. היא לא ידעה עברית ואז היא עברה לבית ספר בגדרה וגם שם היא לא הסתדרה ואז היא עברה ללמוד ברחובות.

 

ברחובות היה לה הרבה יותר טוב, היו לה שם חברים וחברות ואז היא התחילה להבין את השפה.ולאחר מכן בתי גדלה והתחילה לעבוד איתי ולעזור לי בעבודה, היא המשיכה לעבוד איתי ואז גם ניגשה לבחינות בגרות, אחרי שקיבלה את תעודת הבגרות בבית הספר היא המשיכה לעבוד איתי עד שהתגייסה לצבא. בצבא היא שירתה בפיקוד העורף, בתפקיד זה נדרשה אחריות רבה והיא הייתה צריכה לאמן את החיילים האחרים להיות קצינים כמוה.

 

כשהייתי בישראל המשכתי לחגוג את החגים שחגגתי באוקראינה, החג שהכי אהבתי הוא היה שנה חדשה, זה היה החג הכי יפה בכל השנה. הילדים היו שמחים והמבוגרים גם, וברחוב היו שותלים עצים גדולים ומקשטים אותם ובצמרת העץ היו תולים כוכב גדול ויפה, האנשים היו מאחלים שנה טובה ושיהיה הרבה מזל והצלחה בשנה החדשה.

בסוף החורף יש עוד חג מאוד יפה לסיום ופרידה מהחורף ובחג הזה הינו עושים בובות מחיטה ואז שורפים את הבובה והולכים במעגלים ושרים שירים לסוף החורף. היינו אופים בלינצ'ס עם חמאה וגם  בלינצ'סים עם ריבות ועוד…

 

"בְּנֵי עַיִ"שׁ היא מועצה מקומית במחוז המרכז בישראל, סמוך לכביש 40 דרומית לגדרה. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1981. בצפון היא גובלת במועצה מקומית גדרה ובשאר הכיוונים במועצה אזורית באר טוביה, אשר שייכת למחוז הדרום". ויקיפדיה

תשע"ו