מהאונייה למעברה
מאוהל לפחון ומפחון לדירה
נולדתי בקהיר שבמצריים
בשנת 1947. עליתי לישראל בשנת 1949.
הייתי רק בת שנתיים, כשהגענו מקהיר לנמל חיפה.
הפירמידות במצרים
ההתחלה- ההסתגלות בארץ
הייתי בת שנתיים והזכרונות הם ממה שספרו לי. ספרו לי שלקחו אותנו למחנה אוהלים בבנימינה. משם עברנו לבית
מימי הטורקים והאנגלים, משהו בין פחון לבית. במבנה זה גרנו בערך ארבע שנים, רוב הזמן בתנאי שדה.
המקלחת והשירותים היו בחוץ. מים חמים, חיממו את המים בגיגית על הפרימוס כי במקלחת היו מים
קרים. באותו אופן, גם חיממו מים לכביסה ובישלו על הפרימוס. תנאי החיים היו מאד שונים מאלו
שאנו רגילים אליהם היום.
משחקים
אנחנו הילדים שיחקנו הרבה, בעיקר משחקי חצר של פעם, קלאס, תופסת,
מחבואים, חבל ועוד משחקים שהמצאנו בעצמנו.
בדירה
כשהייתי בת שש, כבר עברנו לבית בדיור ציבורי. אמנם זה היה כבר בית אמיתי אך עדיין, ללא חשמל, גז וטלפון. השתמשנו בפתיליה
ופרימוס לבישול וחימום, ובקרח למקרר.
איך קנינו? ברחוב שלנו היו עוברים עגלונים, עם עגלה וסוס, העגלון היה
מצלצל בפעמון והוא קרא "נפט" או "קרח" ואנחנו ההינו יוצאים
לקנות ממנו. רק לאחר שנתיים חיברו אותנו לרשת החשמל ובהמשך גם לגז לבישול, ואז
הפסקנו לבשל על הפתיליה והפרימוס. והתחלנו לקנות מוצרים חשמליים.
אשדוד
גרתי בבית הורי עד גיל עשרים
וארבע. הוריי נשארו בבית זה כל חייהם. אחי ואחיותי המשיכו לגור בבית ההורים עד
שנישאו. כשנישאתי עברתי עם בעלי לגור באשדוד, שם אני עד היום. בשנים הראשונות עבדתי כסייעת בגן ילדים ואחר כך בעזרה למשפחה מוגבלת
מבחינה בריאותית. עד הים אני בקשר איתם בטלפון או בפגישות באירועים.
העשרה
הפרימוס: "כירה ניידת הפועלת באמצעות לחץ, שנפוצה מסוף המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20. החידוש והיתרון בפרימוס היה מנגנון ההפעלה שלו, שאיפשר להבה עזה פי כמה מזו של קודמיו. לעומת הפתילייה". ויקיפדיה
תשע"ו
מילון
פרימוסכירה ניידת הפועלת באמצעות לחץ, שנפוצה מסוף המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20. החידוש והיתרון בפרימוס היה מנגנון ההפעלה שלו, שאיפשר להבה עזה פי כמה מזו של קודמיו. לעומת הפתילייה
ציטוטים
”העגלון היה מצלצל בפעמון והוא קרא "נפט" או "קרח" ואנחנו היינו יוצאים לקנות ממנו“