מאגר סיפורי מורשת

לפני המלחמה, ולא חוותה את אימת המלחמה. באחת השבתות בטיול שעשינו בפארק הירקון, התבוננה אמי בנוף ולפתע אמרה "העצים מזכירים לי…" ומרגע זה החלה אמי לגולל באוזניי את סיפור הזמנים הקשים בשנים 1933 עד 1939 – תקופת עליית הנאצים לשלטון וערב עלייתה לארץ. שנים אלו היו שנים קשות מאוד ליהודים בדנציג. אמי חוותה את שרפת הספרים במדורה מזעזעת, הכאת יהודים ברחובות, מניעת כניסה למקומות עבודה ואיסור כניסה למקומות ציבוריים. באופן אישי היא ראתה מחלון חדרה את החיילים הנאצים מתעללים באחיה עד למותו.

בשבת אחת בחודש מרץ 1939 נכנס לבית-הכנסת הרפורמי בעיר נציג הממשל הנאצי והציע לבאי בית-הכנסת לצאת מדנציג ברכבת עד לחופי הים התיכון ומשם כמובן לארץ ישראל. היציאה עלתה סכום כסף שהנוסעים נדרשו לשלם. אמי ושתי אחיותיה שילמו את הסכום הנדרש והגיעו למחרת למקום המפגש. אחות אחת לא הרגישה טוב והחליטה לא לצאת לדרך. היא לא זכתה להגיע לחופי הארץ.

אמי ואחותה עלו לרכבת ויצאו עם עוד כ-470 אנשים בדרכם לחוף הים התיכון. התנאים ברכבת היו קשים ביותר. הצפיפות הייתה רבה, המזון היה מועט, החלונות היו אטומים ואנשים החלו להרגיש לא טוב. הסתבר שהרכבת לא נסעה בדרך הקצרה דרומה אלא הסתובבה ברחבי אירופה. בהגיעם לרומניה, אנשים טובים הגניבו להם מזון דרך חורים בקרונות. כאשר הגיעו ליוון, עלו כולם על אנייה שהכילה יותר אנשים מהמספר שנועדה לקחת. אמי הציעה לאחותה לתפוס מקום על הסיפון ולא לרדת לבטן האנייה, כדי שיכלו לנשום אוויר צח ולא לשבת בצפיפות שהייתה למטה. האנייה יצאה ללב ים, היא עוד לא יצאה מהמים הטריטוריאליים ועצרה בגלל תקלה במנוע. נוצרה בעיה, האנשים היו בלחץ, הייאוש היה גדול והדאגה גרמה למתח רב. רב החובל היווני נטש את האנייה. צריך לדעת שהתנאים היו קשים מאוד, לא היה מספיק אוכל לא הייתה שתייה מספיקה, אנשים חלו ותינוקות בכו.

אחרי העלייה לארץ חלק מהתינוקות כאשר בגרו זכו לשרת בתפקידי מפתח. אמא זכרה אותם כתינוקות והייתה גאה בדמויות החשובות שהכירה במסע לארץ. האנייה קיבלה סיוע מקבוצה שהגיעה מארץ ישראל, ביניהם גם רב חובל חדש שתפקידו היה להוביל את העולים בבטחה עד לחופים בארץ. הם לא מילאו תפקידם כראוי וההתחשבות שלהם בעולים הייתה לא מכובדת. כאשר ראו את החוף קפץ רב החובל, שידע שהתנהגותו לא הייתה ראויה, למים וניסה לברוח. הוא נתפס ונשפט על ידי מנהיגי העם בארץ, ביניהם משה שרת.

העולים העייפים הגיעו אחרי תלאות לחוף עזה ובחסות החשכה, בסירות קטנות, הובלו למשאיות אשר התפזרו בדרך. כל משאית יצאה לכיוון אחר כדי שהבריטים לא יזהו אותם. זו הייתה עלייה בלתי לגאלית. אמי ואחותה הגיעו לעיר תל-אביב. כל אחת מהן התקבלה למשפחה אשר אירחה אותה למספר ימים. אמא הגיעה למשפחה ממוצא ספרדי שלא יכולה הייתה לתקשר אתה מבחינת השפה אבל בני המשפחה עטפו את אמא באהבה רבה ופינקו אותה. אמא סיפרה לי על הקידוש הראשון שהיה בערב שבת והיה כל כך שונה מהקידוש שהכירה בבית הוריה. אמא זכרה את המשפחה הנפלאה שקיבלה אותה ואף פגשה אותם לאורך שנותיה.

חזרנו הביתה מהביקור על שפת הירקון, ומאותו יום יכולתי לשוחח עם אמא וללמוד עליה ועל משפחתה. משפחתה מנתה זוג הורים ותשעה אחים ואחיות אמא ואחותה הן השרידים היחידים, כנראה, שנותרו ממשפחת וייסמן הגרעינית, זה הוא שם משפחתה של אמי לפני נישואיה.

 זווית אישית

יונתן מסכם: חשבתי שאני מכיר את סבתא מלכה וגיליתי עולם מלא!