מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בגרמניה, בעיירה צפונית קרוב לדנמרק ב תאריך  16.1.1946 בשם גיזלה שמידט. אני הבכורה במשפחתי ויש לי 2 אחים נוספים: אנדי – צעיר ממני ב – 15 שנים, וכריסטיאן – צעיר ממני ב- 4 שנים. כבכורה הרגשתי שיש עלי הרבה אחריות, למשל: לטפל באחיי הקטנים. קיבלתי יחס שונה מהורי, הם דרשו ממני הרבה יותר מאשר מאחיי.

סבא וסבתא שלי גרו בברלין, שאז היתה מחולקת, נסענו לבקר אותם והרגשנו מאוד את המלחמה הקרה. אני זוכרת את ברלין הרוסה לאחר מלחמת העולם השניה, בכל שנה ראיתי את העיר משתנה יותר ויותר.

מגיל הגן אין לי הרבה זיכרונות, גרנו בכפר, סבא שלי היה חקלאי ואני זוכרת חוויות מהאחים שלי. למדתי בבית ספר עממי – בגלל שזה היה אחרי המלחמה היו המון ילדים ולא היו מספיק כיתות, לכן למדנו בשעות מפוצלות.  אני זוכרת שיר ילדות שעסק בהחזרת הציפורים אחרי הקור, ונהגנו לשיר אותו לפני הקיץ. כיום אני שרה לנכדי את השירים ששרו לי בילדות.  כילדה, אהבתי לקרוא ספרים ולשחק מחבואים עם חברים. שמעתי הרבה מוסיקה קלאסית. בתיכון כבר למדתי בעיר, אך איני זוכרת את שם בית הספר.

האירוע הכי שמח שאני זוכרת בגיל ההתבגרות הוא שקיבלנו טלוויזיה וכל הילדים באו לראות. מקום העבודה הראשון שלי היה במרכזיה בינלאומית לשיחות טלפון לחו"ל, אחר כך עברתי לתחנת טלוויזיה ורדיו, שם עסקתי בסידור לוח השידורים, מאוד אהבתי את העבודה שם והתמדתי בה 10 שנים.

בשנת 1973, בגיל 27 עליתי לארץ לבד כמתנדבת. לקחתי שנת חופש כי רציתי להכיר את המדינות במזרח התיכון, המדינה הראשונה הייתה ישראל, הגעתי לקיבוץ יפעת. לא היה לי קל, אבל הכרתי את דני קולניק (סבא שלך) ונשארתי איתו בארץ. לא המשכתי לטייל. התחתנו בשנת 1975, כשהייתי בת 29. סבא לא היה מוכן לעזוב את הקיבוץ ונשארנו בקיבוץ יפעת.

בקיבוץ נולדו לנו, שתי בנות. בתי הבכורה נולדה כשהייתי בת 30. התגיירתי מכיוון שהייתי נוצרייה, וכיום אני מקפידה לחגוג יחד עם החגים היהודיים בעיקר את חג המולד, כי אהבתי את הקירבה המשפחתית שהייתה בחג ואת המתנות שנהגנו לתת. שיניתי את שמי לגילה במקום גיזלה.

הזוית האישית

סבתא גילה: הרגע המאושר בחיי הוא לידת הנכדים שלי. השנה אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדי גיא הדר.