מאגר סיפורי מורשת

שמי לזר דורון, השם הפרטי הקודם היה דורל (דוד) על שם הסב של אמי. נולדתי ברומניה, בעיר טקוץ'. תאריך הלידה המקורי הוא 29.2.1948 ומאחר שתאריך זה מתקיים רק פעם בארבע שנים רשמו בתעודת הזהות את התאריך 28.2.1948 .

אני הצעיר במשפחה, יש לי אח מבוגר ממני בארבע שנים. גדלתי בבית עם חצר גדולה, היו בבית 3 חדרים ובנוסף חדר אחד גדול ששימש כמחסן. חיינו בבית הזה 4 נפשות , הורי, אחי ואני. הבית שבו גרנו הפך היום לגן ילדים:

גן הילדים שבו הייתי, היה מול הבית שלנו ובהפסקות אמי הביאה לי כוס חלב חם עם עוגייה או כריך. מתנה שאהבתי ושיחקתי בה הרבה, היה מטוס עשוי מעץ, עם מדחף(פרופלור) מעץ, על ציר מתכת שהיה מחובר לציר הגלגלים של המטוס והיה מסתובב כשהמטוס היה בתנועה. זכור לי שבכיתה א' היה לנו מורה קשוח, שהיה מעניש את התלמידים בברוטליות, אז עוד לא היו חוקים להגנת התלמיד. בזמן הפנוי הלכתי עם חברים למגרש ריק קרוב לבית ושיחקנו כדורגל. בגיל 9 הלכתי לחוג צילום ולמדתי איך לצלם וגם לפתח את התמונות. בעזרת אבי פיתחתי והעתקתי תמונות בבית. אהבתי לרכב על אופניים וטיילתי איתם בכל העיר עד שהכרתי כמעט כל רחוב. בחורף של טקוץ' היה יורד הרבה שלג והיינו צריכים לפנות את השלג ולפלס דרך, מדלת היציאה של הבית עד השער של החצר, בעזרת כלי מעץ כמו את חפירה אבל רחב. כשהלכנו לבקר את הקרובים, ההורים היו מלבישים אותנו היטב והיו שמים אותנו(אני ואחי) בתוך מגלשת שלג קטנה עשויה מעץ ואבא היה מושך את המגלשה עד הקרובים שלנו. המגלשה שימשה אותנו גם במשחקנו על השלג עם החברים. בקיץ לעומת זאת, הורינו לקחו אותנו לעיירת נופש בהרי הקרפאטים למשך שבועיים, בבית של יהודים אשר השכירו לנו חדר וזו הייתה חוויה בלתי נשכחת. הנסיעה ברכבת הייתה בלילה ונסענו בקרון שינה, דבר שלא היה מוכר לנו עד אז. הכרנו שם ילדים מקומיים שעזרו לנו להעביר את הזמן, הכירו לנו את העיירה ואת המקומות היפים שבה, עלינו איתם להר לראות את הנוף המרשים. אחד הילדים שהכרתי המהלך החופשה,  לימד אותי לדוג בנהר ההררי, המשכתי ללכת לבד לדוג כל יום, עד יום החזרה הביתה.

למדתי בתיכון מספר 1 (היו שני בתי ספר תיכון) עד כתה י', בתיכון היה חוג לכלי נשיפה בתזמורת של התיכון והורי רשמו אותי לחוג. למדתי לנגן בקלרינט במשך שנתיים והשתתפתי בהופעה של התזמורת בסיום שנת הלימודים. כמה חודשים לפני סיום כיתה י', הוריי קיבלו אישור עליה לארץ וביוני 1964 עלינו לארץ ישראל, כאשר למעשה נשאר לי ללמוד עוד שנה אחת כדי לסיים לימודי תיכון (שם למדו בתיכון יא' כיתות).

לקראת סוף חודש מאי עזבנו את הבית ונסענו ברכבת לעיר הבירה של רומניה, בוקרשט. משם טסנו לאיטליה ולאחר כשבוע עלינו בנאפולי על אנייה ישראלית, "ירושלים" , שהביאה אותנו לנמל חיפה, שם חיכה לנו אח של אמי שהיה ותיק בארץ. דודי הדריך את אבי בבחירת מקום המגורים. אבי בקש מפקידי הסוכנות שחילקו את העולים, לתת לנו לגור בנחלת יהודה ב' ליד ראשון לציון. קיבלנו בנחלת יהודה דירה בת שלושה חדרים, בדירה היה קרטון עם מזון שאמור היה לעזור לנו ליומיים הראשונים. בנחלת יהודה מצאנו עוד כמה משפחות יוצאי רומניה, כך שהייתה לנו חברה שעברה את תהליך הקליטה כמונו, הילדים היו פחות או יותר בגילי, איתם יצאנו  לים, לסרטים וטיולים בסביבה. התחלתי ללמוד עברית באולפן ותוך זמן קצר הכרתי גם ילדים מקומיים, התחברתי אליהם וכך למדתי לדבר עברית. המעבר לקיבוץ: יום אחד סיפרו לי על קיבוץ, ביקשתי מהורי שיבדקו איך אפשר להגיע לקיבוץ. כעבור שלושה חודשים הגעתי לקיבוץ כרמיה ליד אשקלון. פגשתי שם נוער בגילי ממספר ארצות, שהתחיל ללמוד עברית באולפן של הקיבוץ וכך נשארתי גם אני.

בשעות הפנאי עזרנו לאנשי הקיבוץ במילוי המשימות שלהם בקיבוץ. אני עבדתי בכמה מקומות בקיבוץ עד שאחד מאנשי הקיבוץ ביקש ממני לעזור לו באופן קבוע באיסוף הכביסה ועוד כמה משימות שהיו לו, כדי להכיר היטב את כל המקומות והמשימות. מאותו היום נשארתי לעזור לו. במשך הזמן הוא לימד אותי לנהוג בטרקטור עם העגלה שבעזרתם בוצע איסוף הכביסה. הקיבוץ אירגן לנו טיולים בסביבת הקיבוץ וגם מחוצה לו. מאוד אהבתי את הקיבוץ אבל היה לי קשה להיות באותו המקום בלי לצאת החוצה כל כך הרבה זמן. חמישה חודשים אחרי שהגעתי לקיבוץ עזבתי וחזרתי הביתה. מאחר ואחי התחיל את לימודיו בטכניון והורי לא יכלו לממן גם את המשך לימודיי, התחלתי לעבוד בחנות לדברי חשמל קרוב למקום העבודה של אבי.  כשנה לאחר מכן, התחלתי לעבוד בליטוש יהלומים יחד עם בן דודי שלימד אותי את המקצוע, עבדתי שם עד שהתגייסתי לצבא.

באוגוסט 1967 התגייסתי לצבא ושרתתי שלוש שנים בשרות סדיר בחיל השריון. בגמר הטירונות התחלתי את מסלול מקצועות השריון בבסיס ג'וליס ואחרי זה עברתי לבסיס בדרום הארץ לתרגילי שדה עם הטנקים. לאחר בית הספר לשריון עברתי לבסיס ברמת הגולן ליד העיירה קונייטרה . השרות לא היה קל, כל שלושה חודשים העבירו אותנו למשך שלושה חודשים למשימות מבצעיות בגזרת בית שאן על גדות הירדן, כאשר באזור הזה הייתה פעילות חבלנית של אש"ף.

כל בוקר קמנו בשעה מוקדמת מאוד להכנת הטנק לפעולה וזאת לאחר שמירת לילה של שעה או שעתיים. כך במשך השרות הצבאי היינו גם בבקעת הירדן ושם היה לנו יום של חילופי ירי טנקים, עם הצבא הירדני, שנגמר ללא נפגעים לכוחותינו. לקראת סוף השרות כשכבר היינו בבסיס האם בקונייטרה, הקפיצו אותנו ליום קרב נגד הכוחות הסוריים בדרום רמת הגולן שנמשך יממה שלמה בתוך השטח הסורי עם ירי טנקים וארטילריה. שמעתי את שריקת הפגזים ליד הטנק ואת פגזי הארטילריה מתפוצצים מחוץ לטנק. השתחררתי לאחר 3 שנות שרות מלאות באוגוסט 1970.

לאחר השחרור התקבלתי לקורס מכשירני מטוסים בתעשייה האווירית לוד, שנמשך שלושה חודשים. עם סיום הקורס התקבלתי לעבודה במחלקת מכשירים של חטיבת בדק מטוסים. עבדתי במחלקה עד שפרצה מלחמת יום הכיפורים. כעבור שלוש שנים גויסתי לשרות מילואים חירום עקב פרוץ מלחמת יום הכיפורים. המלחמה הייתה קשה עם הרבה אבדות בציוד ובמיוחד בחיי אדם. נלחמתי כתותחן בטנק בגזרת דרום הרמה, עם צוות שלא הכרתי לפני כן, בטנק שכבר הספיק לפני כן לקבל פגז נ"ט אבל לא חדר פנימה לתוך הטנק. לאחר כמה ימים עברנו למרגלות החרמון בשטח הסורי.

אחרי הפסקת האש הוחלט להעביר אותנו לסיני בין הארמיה השנייה והשלישית ומשם השתחררנו, אחרי שרות כולל של כשישה חודשים. לאחר השחרור חזרתי לעבודה בתעשייה האווירית, במחלקת ציוד בטחון והצלה. קיבלתי תפקיד ראש צוות וניהלתי צוות של 9 מכשירנים. בשנת 1982 קיבלתי מינוי של מבקר איכות על כל המחלקה שכללה 4 צוותים.