מאגר סיפורי מורשת

שמי יאיר, השתתפתי השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם ציפי ג'ימאני שסיפרה לי על "מגדל הבשמים" של סבתא טובה.

בארון עם דלת הזכוכית בין הגביעים והפמוטים נח כל השבוע מגדל הבשמים. מידי מוצאי שבת אנו מריחים בו בשמים לאחר ברכת הבשמים בהבדלה. הבדלה ביהדות, "היא טקס המציין את סיומה של השבת (או של יום טוב ויום הכיפורים), והמעבר לימות החול. ההבדלה נעשית באמצעות אמירת סדרת ברכות. בהבדלה, הנערכת בדרך כלל על יין, מברכים ברכה מיוחדת שתוכנה הוא ההבדלה בין השבת לששת ימי המעשה, יחד עם הברכה על היין עצמו. במוצאי שבת כוללת ההבדלה ברכה על האש ועל הבשמים" (ויקיפדיה).

הסיפור שמאחורי הכלי היפהפה הזה מכסף מרתק ומסעיר. סיפרה עליו סבתא טובה – אימו של אבי, הגרה בחיפה.

לסבתי היה דוד בשם ליפמן. הוא היה נדיר. משום שהוא אחד הבודדים ששרדו את השואה. אולי בשל כך אביה של סבתא, סבא רבא שלי, סבא יונס כיבד אותו באמירת ההבדלה. כך היה בכל מוצאי שבת.

סבתא טובה זוכרת שהוטלה עליה המשימה להעביר את הבשמים מאחד לשני. נדמה לי שעד היום זה מרגש אותה. הימים היו הימים שאחרי מלחמת העולם השנייה, העצב היה גדול והחיים בצ'כסלובקיה לא היו קלים. ברית המועצות ששלטה על המדינה לא הקלה על יהודי עיר הבירה ברטיסלבה ולאט לאט עזבו היהודים את ברטיסלבה ועלו בחשאי לישראל.

וכך במוצאי שבת אחד אבי הבדיל ולא דוד ליפמן "הוא לא יבדיל יותר" אמר סבא יונס הוא עלה לישראל. אמא של סבתא הבינה שצריך לברוח מברטיסלבה ואמרה לאבא של סבתא טובה "אני רוצה לנסוע למקום הכי מרוחק מאירופה – לאוסטרליה.

"מה זה" שאל איש המכס את סבא יונס בביקורת המכס ביציאה מצ'כסלובקיה כשהצביע על כלי הבשמים של דוד ליפמן. זה משחק של הילדה שלי. השיב. וכך הגיע הכלי לאוסטרליה ומשם עלה לישראל עם סבתי סבתא טובה.

היום הוא בביתנו במודיעין ואני מאד גאה להריח ממנו בשמים בכל מוצאי שבת.

הזוית האישית

יאיר: הסיפור שמאחורי הכלי היפהפה הזה מכסף מרתק ומסעיר.