מאגר סיפורי מורשת

הסיפור שלי מתחיל בשנת 1949/50 בבגדאד בשכונה היהודית בבית משותף [פטיו] באותו בית גרו גם הדודים. חדרי השינה היו בקומה השנייה המטבח למטה היה משותף לכל המשפחה ובנוסף היה גם גג שטוח עם מעקה והיו עולים במדרגות לגג . שם היינו אוהבים לאכול אבטיחים בארוחת ערב ולפעמים לישון.

למדתי בבית ספר יהודי צרפתי בשם "אליאנס".

בבי"ס היתה תלבושת אחידה מאוד מצחיקה, נראית כמו שמלה עם צווארון לבן. ההגעה לבית הספר הייתה ברגל . בבוקר היינו מסודרים לפי כיתות בחצר היו מניפים דגל של המלך פייסל השני ושרים את ההמנון ואחר כך היינו נכנסים לכיתות הלימוד. הייתה משמעת חזקה כשהמורה דיברה כולם שתקו, בדרך כלל היו מורים ולא מורות. ילדים שהפריעו המורה היה מעניש במקום ומכה עם סרגל על קצות האצבעות.

אבא שלי עבד כחייט בשוק ואני הייתי נוהג להביא לו לחנות את ארוחת הצהריים. הבאתי לו את הארוחה בסיר מעלות. יום אחד בדרך לחנות פוגש אותי בחור צעיר ומציע לעזור לי, הוא אמר לי שהוא מוכן לעזור לי להביא את ארוחת הצהריים.  בתמימותי הבאתי לו את האוכל, סמכתי עליו והוא הלך ולא הביא לאבא שלי את האוכל. בערב כשאבא חזר הביתה הוא התלונן שלא קיבל את ארוחת צהריים ומאז הייתי נושא לבדיחות על ידי הדודים וזה נמשך זמן רב. עד כדי כך שלא רציתי להגיע לדודים לבקר.

בסופי- שבוע נהגנו לצאת לנהר גדול בשם פרת היינו הולכים ברגל כל הדרך לגדה של הנהר. לא היו אז בגדי ים, נתנו לנו מגבת שעטפה במותניים את הגוף וכך היינו מתרחצים. אחרי הרחצה היינו אוכלים דגים על גחלים אצל ערבים מקומיים. בדרך חזרה היינו עוברים דרך שדרת עצי- דקל ושם היינו מלקטים תמרים יבשים.

בשנת 1951 הייתה עלייה המונית לארץ ישראל הגענו בטיסת מטוס נוסעים גדול בשדה תעופה של לוד בישראל ומשם נלקחנו למחנה עולים בסביבה . לאחר תקופה, שובצנו למחנה עולים בבת ליד .ישנו באוהלים [אוהל הודי] כול המשפחה באוהל אחד. באותה שנה היה חורף גשום פינו את הילדים לקיבוצים. אני הגעתי לקיבוץ מעגן מיכאל הפרידו אותי מהאחים שלי . בסוף החורף החזירו אותנו למחנה עולים הגדול בכפר יונה שם למדתי בבית ספר "עמל" ובהמשך  למדתי ב"מקווה ישראל" בית ספר חקלאי. בגיל 18 התגייסתי לנח"ל (נוער חלוצי לוחם) ובמסגרת הנחל הגעתי לקיבוץ. היה נהוג לתת שנה בישוב ספר. בתום השירות הצבאי התקבלתי כחבר בקיבוץ. הייתי כמה שנים חבר קיבוץ אחריותי היתה במטע של הקיבוץ בגידול תפוחים ואפרסקים בתחום אשר למדתי בבית ספר החקלאי. אחרי כמה שנים בקיבוץ, עזבתי לאשדוד ושם עבדתי ב"סנפרוסט"

במפעל המקפיא ירקות. הייתי בין הראשונים שעבד שם עבדתי שם כמנהל משמרת.

אחרי כמה שנים חזרתי לכפר יונה. עבדתי כיהלומן הקמתי משפחה בכפר יונה ונשארתי בכפר יונה עד עצם היום הזה: חיתנתי את שני ילדי- כיום אני פנסיונר וסבא לנכד.

הזוית האישית

יוסף – חשוב לי לספר לדור הבא מאין הגענו ומה חווינו ,שמח שנפלה בחלקי ההזדמנות לתעד ולהיות חלק מהתהוותה של מדינה. רוני – חוויתי חוויה מעניינת ומרגשת והייתי ממליצה לילדים אחרים להתנסות בתכנית זו.