מאגר סיפורי מורשת

עדנה משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי השנה יחד עם  התלמיד, עידו דניאל. דניאל שמע במפגשים את סיפוריה של עדנה ותעד והעלה את סיפורה:

 

"שמי עדנה יאסו נולדתי בשנת 1938, אני בת 78 היום. עלייתי לארץ ב"מבצע משה", מאתיופיה במטוס מסודן

היה קשה" עדנה מספרת שההורים עלו איתה יחד. אח אחד שלה נפטר בגיל 40 בישראל. היו לה שלושה אחים.  לעדנה יש שבעה ילדים ( 2 בנות 5 בנים ).  

 

עדנה מספרת שהיא הכירה את בעלה באתיופיה. ההורים שלה, אמרו עם מי להתחתן. הם עלו ביחד לארץ. עדנה שומרת מסורת. היא שמרה מסורת גם באתיופיה וגם בסודן. היא מספרת שהם לא פחדו להראות שהם יהודים באתיופיה. הם חיו שם בצמצום מאוד גדול. המאכל האהוב הזכור לה הוא נקרא אנגרה.

 

כשעלו לארץ היא ובעלה הם הלכו  לגור באשקלון. אבא ואמא שלה נפטרו פה בארץ בעפולה. עדנה מספרת שלבעלה יש  עדיין משפחה באתיופיה והוא נסע לשם לבקר אותם והיא לא נסעה. 

 

יש חפץ שהוא מאוד יקר לעדנה, אמא שלה הביאה לה שרשרת זהב. היא הביאה את זה איתה לארץ מאתיופיה, כשעלתה לארץ היא השאירה את כל הרכוש באתיופיה. גויים גנבו להם את כל השרשראות הזהב שלה. 

 

בתור ילדה החלום שלה היה לעלות לארץ ישראל. באתיופיה, הם לא היו לומדים בבית ספר, היו עובדים כל היום.  היא מספרת: "באתיופיה היו עושים לנו קעקועים על הצוואר (יש לה קעקוע ) , זה היה המנהג.

 היא לא התגעגעה ולא מתגעגעת לחיים באתיופיה. 

 

אנגרה: "אנג'רה (באמהרית: ????, בתגרית: ???, "טייתה") היא לחם שטוח, עגול וגדול העשוי מטף שהותסס, טעמה חמצמץ ומרקמה ספוגי (מזכירה במרקמה את לחם הלחוח). האנג'רה נפוצה בקרב העמים החבשים ומהווה חלק חשוב במטבח האתיופי, הסומלי והאריתראי".

 

תשע"ו, 2016