מאגר סיפורי מורשת

נולדתי במרקש במרוקו בבית גדול דו קומתי עם חצר פנימית בו גרו 3 משפחות שבעיקר דיברו ערבית [מרוקאית] וצרפתית.

משם זכורים לי הרבה מנהגים: בעיקר בחגים שהיו משותפים לכל הדיירים בבית, מנהג החינה לפני החתונה,היו רוקמים מצעים לכלה ומחברים לה שירים ומזמורים שליוו אותה עד לחתונה. בשבתות נהגנו להיפגש בבית הכנסת וכל משפחה השתתפה בהבאת הכיבוד לסעודה שלישית. חגיגה נוספת שזכורה לי היא התספורת הראשונה לילדים בני 3 שחגגו להם בשיר ובריקוד,האירוע לווה במאכלים מיוחדים: קוסקוס, פסטלים ,ארטישוק ממולא ומרקים מיוחדים ובעיקר דברי מתיקה.

ממרוקו עליתי ביולי 1959 בהיותי בת 8, מסלול העלייה היה ארוך,מיגע ומפחיד. ממרוקו הגענו לספרד ושהינו שם במשך חודש  משם לצרפת ולבסוף העלייה לארץ ישראל. המקום הראשון שאליו הגענו בארץ ישראל היה המעברה לבאר שבע .

במרוקו גדלתי במקום שנקרא "המאלח", מקום סגור שמסביבו חומת מגן בו התנהלו כל חיי היום יום כמו הליכה לבית הכנסת,חנויות כשרות,בתי ספר. ההורים עבדו מחוץ למלח יחד עם הערבים שחיו בשכנות טובה זה עם זה.

שם אמי ז"ל: פאני אשר תפקידה היה לגדל את הילדים שם אבי ז"ל: יצחק שהיה עצמאי מחוץ למלח והתעסק במכירה וקנייה של מכוניות ישנות. שניהם היו ילידי מרוקו מאותה עיר. זכור לי שאבי יצחק ז"ל היה נוסע לתקופות ארוכות במסגרת עבודתו ואמי טיפלה באחיי ובמשק הבית, אמי נהגה לשיר לנו שירים מתוך הכתובים ובעיקר מהתנ"ך .

אני זוכרת שלמדתי בבית ספר שקוראים לו "אליאנס" שבמרוקו, למדנו בשפה הצרפתית, נהגנו לשחק בהפסקות בקלאס וחבל. לפני חג פורים שיחקנו ברעשנים שההורים הכינו מחימר. יצאנו לטיולי טבע שם עשינו על-האש ושיחקנו בנדנדות מחבלים.

בעבר אני ובעלי נפגשנו אצל חברים בבאר שבע בא לחפש עבודה בנגב. התחתנו בבאר שבע הלבישו אותי בתור כלה [לא אהבתי את המראה שהכתיבו לי בסלון לכלות] המתנות שקיבלתי מהמשפחה היו כסף ומהחברים כלי מטבח כמו סיפולוקס וסרוויסים .

כיום אני גמלאית של משרד החינוך, עסקתי בהוראת הגיל הרך במשך 40 שנה, בעלי מהנדס בניין, עסק בקבלנות ובבניית מוסדות ציבור עד לפני 3 שנים עשה תפנית ועבר להתעסק בנדל"ן. ובנוסף אנו מטיילם המון בארץ ובחול עם קבוצת חברים והולכים לצפות בהצגות וסרטים.

 

מאלח: "מלאח הוא שמו של הרובע היהודי בערי מרוקו (שם המקביל למושג "גטו" בקרב עדות אשכנז). בשנת 1438 הוקם המלאח הראשון בעיר פאס. מאוחר יותר הוקמו מלאחים נוספים במרקש (1568) ובמקנס (1682). עד המאה ה-19 המלאח נתפש כמאפיין של עיר הבירה, אך לא בהכרח של ערים אחרות. הסולטאן מולאי סלימאן (1792-1822) שינה זאת והפך את המלאח לתופעה נפוצה ברוב ערי מרוקו. הוא היה אחראי לבנייתם של מלאח במספר ערי נמל חשובות – רבאט, מוגדור, סלא ותטואן (בה המלאח היה ידוע בשם הספרדי juder?a, "הרובע היהודי"). בהמשך נבנו מלאח ברוב ערי מרוקו, ואף השכונות היהודיות הנפרדות בכפרים קטנים קיבלו את השם "מלאח". ברבות מהערים הגירוש למלאח משאר חלקי העיר היה כרוך בסבל רב ליהודים. סברה נוספת שהיהודים הרבו באופן מסורתי לסחור במלח ולכן הרובע בו גרו נקרא אל מלאח. בערים שבהם התקיים המלאח לרוב נאסר על היהודים לגור מחוץ לו. ולרוב נאסר עליהם לצאת ממנו בעיקר בלילות. מלאחים רבים היו צפופים ומחלות ועוני שררו באזורים מסוימים". ויקיפדיה 

 

מורה מובילה: יונית בן יוסף 

בית הספר "גוונים" גדרה

 

תשע"ו