מארגנטינה לקיבוץ ומשם לבאר שבע
ילדותי
נולדתי בארגנטינה בתאריך 28.10.1952 לאבא בשם לאון, אמא מרסלה ואחותי הקטנה בשם סילביה.
למדתי בבית ספר יהודי בעיר קורדובה.
בשנת 1973 נפטרה אימי מרסלה בגיל מאוד צעיר ( 39 ). באותה התקופה הייתי בתנועת הנוער בשם "דרור" עד גיל 19, הייתי חדור מוטיבציה לעלות לארץ ישראל. וכך היה.
בגיל 19 עליתי לארץ באנייה. זה היה מסע לא רגיל. את העליה עשיתי לבדי בהפלגה של 21 ימים. עם הגיעי לארץ ישראל, הגעתי לקיבוץ 'מעגן מיכאל'.
בקיבוץ למדתי באולפן לעברית ועבדתי במפעל פלסטיק.
יש לי חוויות נעימות מהקיבוץ.
לאחר שלמדתי עברית וסיימתי את התאקלמותי בקיבוץ, עברתי לגור בבאר שבע.
אשתי היקרה
סיפור היכרותנו הוא די מפתיע!
את אשתי סוזנה הכרתי בשנת 1973, בבאר שבע. נפגשנו בבית שלה, לאחר שאני עליתי לארץ עם שכנים שלהם.. כך שהם הכירו בינינו.
הסיפור המצחיק הוא – שההורים שלי היו חברים של ההורים שלה מגיל צעיר… אך לא בארץ כמובן.
לאחר כשנה נישאנו – עברנו לגור בקרית גת, ומאז הכל היסטוריה..
התרומה שלי בארץ
ביום כיפור הראשון שלי בארץ הקודש .. היום בו אמור להיות שקט, ולצפות בקהל מתפללים, אני לפתע שומע רעש של מטוסים.
הדבר לא היה נשמע לי הגיוני. לפתע התחילו אזעקות. והבנתי שפרצה מלחמה.
היתה זו מלחמת יום כיפור, שפרצה ב1973 – המלחמה הראשונה שחוויתי בארץ ישראל.
אני הגעתי להתנדב בצה"ל ואת המלחמה הזו לא אשכח.
באותה תקופה עד נובמבר 1974, עבדתי בחברה של מטוסי ריסוס ובנובמבר התגייסתי לצה"ל לחיל התותחנים עד 1975.
ילדים ונכדים – השמחה והאור שלי חיי
בתאריך 25.07.76 נולדה ביתי הבכורה נירית, באותה תקופה הייתי במשך שנה וחצי עם שיתוק בחצי גוף.
בני השני, אדיר, נולד בשנת 1980. לאורך ילדותם של ילדינו, השתדלנו מאוד לדבר בשפה הספרדית על מנת לשמור על הידע השפתי.
נירית ואדיר למדו בבית ספר 'יד יצחק' ואחר כך בתיכון "רוגוזין" .
ילדיי התגייסו לצבא, נירית שירתה בחיל האוויר כבקרת טיסה. ואדיר, בחיל התותחנים כחובש קרבי. לאחר השחרור נירית למדה במכללת הדסה בירושלים אופטומטריסטית ואדיר למד רפואה אלטרנטיבית. הם טיילו הרבה בדרום אמריקה ובעוד מקומות רבים בעולם, ביחד וגם לחוד.
ב 2002 נירית הכירה את בעלה יוסי והם התחתנו ב 2005.
אבא שלי נפטר בשנת 2004
ב 3.11.2006 נולד הנכד הבכור שלי אוהד, שאיתו אני מבצע את הפרוייקט הייחודי הזה.
ואלה שתי נכדותיי: יערה ובר
צירפנו תמונה בה אנחנו מחזיקים תמונה של נירית ויוסי בחתונה:
ולסיום, תמונה משותפת של נכדי אוהד ושלי
הזוית האישית
נהניתי מאוד לחזק את הקשר עם נכדי האהוב אוהד, ובמיוחד לשתף אותו במעגל החיים שלי.
מילון
קיבוץ מעגן מיכאלמַעֲגַן-מִיכָאֵל הוא קיבוץ באזור הצפון ליד זכרון יעקב השייך למועצה אזורית חוף הכרמל. היישוב הוקם ב-25 באוגוסט 1949 על ידי הצופים העבריים, על אדמות ביצות כבארה שיובשו, והיה הקיבוץ הראשון של התנועה[1]. נקרא על שמו של מיכאל פולק, מייסד מפעל המלט "נשר" ואחד מחברי ארגון פיק"א. חברי קבוצת הצופים א', בוגרי הגימנסיה הרצליה בתל אביב, בית הספר הריאלי בחיפה והגימנסיה העברית רחביה בירושלים התקבצו לגרעין המגשים הראשון של תנועת הצופים. יצאו יחד להכשרה בפרדס חנה. לפני עלייתם לקרקע, בשנת 1945, נקראו על ידי ההגנה להגיע לגבעת הקיבוצים ולעבוד במכון איילון - מפעל סודי לייצור כדורי תשעה מילימטר, שמונה מטר מתחת לאדמה. בשנת 1948, עם קום מדינת ישראל, נסגר מכון איילון, וחברי הקבוצה, יחד עם המצטרפים שבדרך, עלו לקרקע. חלומם היה "להקים קיבוץ על יד הים" ולהיות הקיבוץ הראשון שעוסק בחקלאות ימית[2]. ענפי המשק העיקריים הם: פלסאון - מפעל פלסטיק, צורון - מפעל שמייצר חלקי מתכת בצריבה פוטוכימית, מעגן התפלה - מפעל להתפלת מים מקידוחי מים מליחים וחקלאות (כולל בריכות דגים ומפעל לגידול דגי נוי). בקיבוץ נמצאים "בית הספר המשותף חוף הכרמל", המשמש כבית הספר העל-יסודי האזורי של תלמידי מועצה אזורית חוף הכרמל, ובו לומדים כ-1,500 תלמידים מכיתה ז' עד י"ב, וכן בית הספר היסודי "מעגנים".
ציטוטים
”בבוקר יום כיפור הראשון השלי בארץ שמעתי מטוסים וזה לא היה נשמע לי הגיוני “