מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בעירק בעיר הבירה בגדד. מספר היהודים היה כ-150,000 איש. בשנת 1941 היו פרעות שנקראו בשם "פרהוד" ונרצחו כ-130 איש. ראש הממשלה בעירק היה נורי אל סעיד ובאותה תקופה הבריטים היו בעירק והיו להם זכויות ביניהן שליטה של הנפט של עירק. רשיד עלי אל קלייני ניסה לעשות מהפכה ולתפוס את השלטון, הבריטים השתלטו עליו והוא ברח. באותה תקופה היו אירועים נגד היהודים הם נרדפו ברחובות וכן נכנסו אליהם הביתה לצורך גניבה ורצח. המוסלמים לא אהבו את היהודים והיו מציקים להם. לכן יהודים רבים הוסיפו לשמם שמות לא "יהודיים" כדי לא לבלוט. עם חלק מהשכנים חיו בסדר וחלקם גם הצילו יהודים. כאשר שמעו על הפרעות הם קפצו מהגדר לשכן והסתתרו כדברי חווה סופר. הצבא הבריטי היה נוכח ולא עזר ליהודים.

כאשר קמה מדינת ישראל החלו לרדוף את היהודים. היו מלשינים וכן היו מארגון CID אשר היו נכנסים לבתים ואם היו מוצאים מכתבים או משהו אחר בעברית היו לוקחים את הגברים לכלא ועינו אותם.

היה הסכם בין ראש הממשלה של עירק נורי אל סעיד, בין שלמה הלל ראש הקהילה היהודית שהגיע כאמריקאי וראש הקהילה היהודית בעירק מנחם דניאל כנציג היהודים שישחררו את היהודים לצאת מעירק. תמורת ההסכם שילמו שוחד סכומים גדולים בדולרים לראש הממשלה כהסכמה לשחרור היהודים. כל המעוניינים החלו להירשם לעלייה. מי שנרשמו – היו מבטלים להם את האזרחות העירקית. כל תהליך העלייה נמשך כשנה עד שנתיים. באותה תקופה הייתה תנועת "החלוץ" שריכזו ועזרו לכל מי שרצה לעלות. באותה תנועה היה צבי סופר, בן-דוד של אבי. הייתה הלשנה לגבי הפעילים והם נשפטו שלא בפניהם ונידונו למוות בתליה. התנועה הבריחה אותם לארץ מיד. צבי סופר התקבל באופן מיידי לסוכנות היהודית וכאשר הגיעה המשפחה דאג שיהיו מרוכזים ביחד. כמו כן היו מגיעים סוכנים מישראל כדי לעזור ולהוציא יהודים מעירק בדרך כלל היה ע"י שוחד גדול שניתן לדוד של המלך. מי שביקש לעזוב היו לוקחים לו את תעודת הזהות נותנים לו אישור לצאת מעירק והיו מובילים את המשפחות עד למטוס. מיעוט היו נוסעים לאנגליה או לארה"ב. בהתחלה הטיסות היו דרך קפריסין ובהמשך היו טיסות ישירות לישראל.

כאשר הייתי בת שנתיים החליטה המשפחה המורחבת לעלות לארץ. משפחתי בעירק הייתה עשירה מאוד, ניהלו חוות סוסים והיה בית מאוד גדול עם משרתים. משפחתי נאלצה לעזוב הכל, לקחה מספר פריטים הכרחיים והתכוננו לטוס לארץ. חלקם לקחו איתם תכשיטים כדי שיוכלו למכור ולהסתדר בארץ וחלקם פחדו מפני שאם העירקים היו מוצאים עליהם דברי ערך הם היו מורידים אותם מהמטוס וכולאים אותם.

בהגיענו לארץ הביאו אותנו למעברה וגרנו באוהלים למשך מספר חודשים. אבי, סלים סופר התקבל לעבודה בלשכת העבודה ועזר לרבים למצוא עבודה. האוהלים היו קטנים, הגשם חדר עד מתחת למיטות ובקיץ היה חם מאוד. חלק מהילדים , הגדולים יותר, הועברו לקיבוצים למשך מספר שנים.

לאחר מכן הועברנו לגור בצריפים. הצריף היה יותר גדול מהאוהל וחילקו את הצריף לשניים ע"י ארון והיה חלק להורים וחלק לילדים. הייתה מקלחת משותפת לכמה משפחות מחוץ לצריף המגורים והשירותים היו ביתן בחוץ. החיים התנהלו בעיקר בין המשפחות מאותה מדינה. היה שוק לקניות אך לא היה מספיק כסף. רוב המצרכים התקבלו בהקצבה לפי תלושים. משפחות עם ילדים קיבלו גם ביצים וחלק מהמצרכים נקנו ב"שוק שחור" כלומר היו קונים במחירים גבוהים ובצורה חסויה.

להורים היה מאוד קשה לעבור מבית עם משרתים למצב שצריך לעשות הכל לבד. אימי , סיסיל מבית עבד, הייתה צריכה ללמוד לבשל, לכבס ולתחזק בית. חוץ מזה נאלצה לצאת לעבודה בחוץ כדי לתרום לכלכלת הבית. אבי, סלים סופר עבד בהתחלה בלשכת העבודה ובהמשך עבד במועצה המקומית בהנהלת חשבונות ובקופה.

למרות זאת לנו כילדים הייתה אוירה מאוד טובה ומאוד חברית היינו משחקים בחוץ כולם ביחד.

היינו בצריפים כאשר פרצה מלחמת קדש בשנת 1956. היינו צריכים לכסות את כל החלונות ובעת אזעקה היינו צריכים לצאת החוצה ולשכב על השדה.

בית הספר היה במרחק רב וכל יום הלכנו ברגל לבית הספר וחזרנו. לא היו מספיק כיתות בבית הספר ולכן בכיתה א' וב' למדתי אחר הצהריים.

כעבור מספר שנים משפחתי רכשה דירה קטנה ועברה אליה. משפחתי עברה לדירה כאשר הייתי בכיתה א'. היה מקרר ללא חשמל – צריך היה לקנות מידי יום גוש קרח כדי לשמור על האוכל שלא יתקלקל. במשך היום והלילה הקרח היה נמס ולמחרת היינו קונים מחדש. כל יום עבר גם מוכר החלב ומוכר הנפט ואנחנו הילדים היינו צריכים לקנות. זה היה המצב בכל הסביבה. כמובן שבהמשך שההורים רכשו מקרר חשמלי והתארגנו בדירה.

כילדים היינו משחקים הרבה משחקי חברה בחוץ עם חברים. היינו משחקים בתופסת, מחבואים ועוד. הולכים לספריה- קראנו הרבה ספרים, לחוגים- אני הייתי בחוגי קרמיקה וכדור עף. כמו כן בימי שישי בערב ילדי הכיתה היו נפגשים ונהנים יחד.

הורי מאוד נהנו לנסוע בארץ לטיולים. אבי היה מארגן טיול ואנחנו כילדים נהנינו להצטרף. היו מצטרפים גם דודים ובני דודים והיה שמח ומהנה. כך היכרתי בעיקר את צפון הארץ. זאת היה תקופת הילדות.

למדתי הנהלת חשבונות ועבדתי כל השנים ועד היום כמנהלת חשבונות והגעתי לתפקידים בכירים מאוד.

היו לי הרבה תחביבים: קריאה, סריגה , תפירה. לאחר שנישאתי וילדתי שני ילדים המשכתי עם התחביב. בכל שנה היינו חושבים איזו תחפושת להכין ומשקיעים בה לא מעט זמן כדי להביא אותה למצב אידיאלי. כמו כן תפרתי הרבה דברים להנאתי כמו וילונות, בגדים וכו'. בין יתר התחביבים אהבתי לסרוג סוודרים וכן מפיות.

בעבר וכיום אני מגדלת צמחים: ורדים, רקפות, נענע, פטרוזיליה, קקטוסים ועוד…

למרות התקופה הקשה עם עלייתנו לארץ התגברנו והתאקלמנו וכמובן שאנו מרוצים להיות במדינת ישראל.

תשע"ו, 2016