מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1950, בקזבלנקה, עיר הבירה של מרוקו.

 

למדתי בבית ספר עממי ותיכון צרפתיים. אנחנו 6 אחים: 4 בנים ו- 2 בנות. אבי, משה, עבד במפעל נעליים ואמי, גיטה, עבדה כמגהצת במכבסה. בשנת 1969 עלינו לארץ ישראל כל המשפחה, וגרנו כעולים חדשים בפתח תקווה. אבי מצא עבודה במפעל נעליים ביפו, והיה נוסע כל יום מפתח תקווה עד למקום עבודתו ב- 3 אוטובוסים.

אמי, בתקופה הראשונה שעלינו, נשארה בבית, בעיקר עקב חוסר שליטה בשפה העברית. אבי, לעומתה, ידע קרוא וכתוב בעברית.

 

הייתי בת 19 כשעלינו לארץ. בצבא ערכו לי מבדקים ושאלו אותי שאלות, שבסיומם קיבלתי פטור מהצבא, הן בשל השפה והן בשל הגיל. אחיי הקטנים הלכו ללמוד בבית הספר, לא היה להם קושי שפתי מאחר שהם התחנכו בבית ספר יהודי במרוקו ששם למדו בשפה העברית. 

 

לאחר השחרור מהצבא, הלכתי ללמוד ספרות בבית ספר "בית עולות" בפתח תקווה במשך 9 חודשים. החיים בארץ היו קשים הן חברתית והן שפתית היה קושי בידיעת השפה. כל יום הייתי קמה מוקדם ונוסעת למשק לאסוף ביצים מלולים של עופות על מנת לקבל דמי כיס. בבית הספר לספרות הכרתי חברות שבעזרתן הצלחתי ללמוד את השפה העברית.

 

בסיום לימודיי, בשנת 1970, עבדתי בסלון פאות בתל-אביב. עבדתי עם נערות בנות גילי שדרכן הכרתי את החבר שלי, שלימים הפך לבעלי יצחק. בשנת 1972 התחתנו בבית הכנסת. בשנת 1973 נולד בני הבכור, מוטי, ובשנת 1978 נולד בני השני, מיקי. כשהם למדו בבית הספר היה לי קושי לעזור להם עקב חוסר ידע בשפה העברית. יצחק, נולד בישראל והיה צבר, אך עבד עד השעות המאוחרות כך שלא התאפשר לו לעזור להם ללמוד, חוץ מימי שישי ושבת שהיה בודק להם את השיעורים.

 

למעשה, את השפה העברית רכשתי דרך ילדיי.

 

בשנת 1997 מוטי התחתן עם מירב, הוריו של ליאם, אופיר ועידו. בשנת 2011 מיקי התחתן עם שירה הוריהם של: נוגה וגיא. הם חיים בלוס אנג'לס בארצות הברית, ואני טסה כל כמה חודשים לבקרם.     

 תשע"ו 2016