מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

לילדיי נתתי ילדות ורודה

סבתא ואני צוחקות יחד
סבא וסבתא יופי בראשית דרכם
סבתא מזל האמיצה והנפלאה שלי סיפרה לי את סיפורה

סיפורה של מזל יופי, סבתא של אורי מנע יופי, אשר עלתה ממצרים לארץ ישראל בהיותה נערה צעירה מאד בעזרת עליית הנוער, התחנכה בקיבוץ גבעת השלושה, בו הכירה את בעלה, סבא של אורי, והקימו משפחה לתפארת. 
מזל מספרת: נולדתי במצרים בשנת 1937. אבי, שנולד בישראל, היה סוחר במקצועו ועסק בעיקר באריגים. בעקבות מקצועו ירד למצרים, בה היו לו עסקים רבים. במצרים הכיר את אמי, ויקטוריה שמה, אשר הגיעה למצרים כתיירת  מספרד. הם נפגשו באחת מחנויות הבדים של אבי, כי אמי אשר אהבה מאד לעסוק בעבודות יד חיפשה באחת מחנויותיו בדים מתאימים.
לאחר החתונה נולדו להם שלושה ילדים. אחותי עליזה הבכורה, אחי מרדכי השני ואני מזל (נקראתי אז פורטונה על שם סבתי). אמי נפטרה לאחר שלושה חודשים מלידתי ומאז התערערה כל האחדות המשפחתית. אבי לא הצליח לנהל את חיי המשפחה ולכן העביר את אחותי ואחי למשפחות אומנות ואותי העביר לבית יתומים במנזר. גדלתי במנזר עד שהגעתי לגיל שש והייתי צריכה לעלות לכיתה א' אבל בשל היותי יהודייה העבירו אותי למשפחה אומנת יהודייה.
בשנת 1946 הגיעו שליחים יהודים למצרים, להעלות לישראל בני נוער בחורים ובחורות, אך אני שהייתי קטנה מדי נשארתי במצרים במשפחה האומנת ואילו אבי, אחותי ואחי נסעו לארץ (ברכבת) בכדי לנסות לפתוח שם חיים חדשים. נשארתי לבדי במשפחה האומנת ואז התחילו כל צרותיי. היחס אלי במשפחה הזאת היה מחפיר. התנהגו אליי כאל משרתת. אם הבית תמיד נתנה לי את כל הנקיונות וכששאלתי למה רק אני ולא גם בתה, שרה קראו לה, שהיתה גדולה ממני, נעניתי כי אני חוצפנית וקיבלתי סטירות לחי ו"תעשי מה שאומרים לך". אני הייתי די מרדנית ועקשנית למשל כל יום חמישי שהיה מוקדש בעיקר לנקיונות הייתי בורחת מוקדם מהבית, עולה על המטרו ונוסעת לקנטרי קלאב. למטרו נכנסתי בלי לשלם כי הייתי קטנה ולקנטרי נכנסתי כי השומר חשב שאני ממשפחה אחרת ולכן לא בדק. כמובן כאשר הייתי חוזרת מאוחר הייתי חוטפת מכות ולא מקבלת אוכל אותו יום, אגב גם בחגים. למרות שידעתי מה מחכה לי, אי-אוכל ומכות, בחרתי תמיד לברוח לקנטרי. הבת של המשפחה, שהיתה בת 16, לא היתה תלמידה טובה והביאו לה מורה פרטי. אני האזנתי לשעורים שלה ואף הייתי עוזרת בפתרונות של שאלות כיוון שהייתי ברמה גבוהה יותר, יש לי תפיסה מהירה אפילו בבית הספר הקפיצו אותי כתה. כאשר אמא שלה תפסה אותי לוחשת לה את התשובה בשיעורי העזר של המורה, היא משכה אותי באוזן בליווי סטירת לחי, הייתי עם אוזן קשבת למורה ולא שמתי לב כאשר אמא שלה נכנסה למרפסת. יום אחד אמא שלה ניגשה אלי ואמרה את יוצאת עכשיו עם בתי לטייל ואת לא עוזבת אותה לשנייה, ותספרי לי כל מה שקרה בטיול. שמחתי מאד אבל לא הבנתי כי כוונת הבת להיפגש עם החבר שלה ובעצם האם לא מרשה לה. כאשר הגענו לגינה הראתה לי הבת את הצל שלי (זה פעם הראשונה שראיתי את הצל בהדגשה) ואמרה, זה שד והוא מאד רע ועושה דברים כואבים לילדים. אם את תתרחקי מהמקום השד ירדוף אחריך, סיימה והלכה לחבר שלה. אני פעם ראשונה ששומעת שיש דבר כזה שד והחלטתי לשחק איתו, הרמתי ידיים וגם הוא הרים, הרמתי אבן וזרקתי וגם הוא זרק, בקיצור נהניתי מאד מהשד.
 
למדתי בבית ספר של יתומים יהודים. בשנת 1948 הגיעו שליחים מהארץ להעלות ילדים ונוער. אף שהייתי עדיין קטנה שכנעה אותם המורה שלי לקחת גם אותי כי אין לי הורים במצרים. קיבלנו תעודת מעבר והזהירו אותנו שלא נזכיר את פלסטינה אלא נספר שאנו יוצאים לקייטנה בצרפת. כמו כן הזהירו אותנו שהשוטרים יבדקו אותנו בעת שנעלה על האנייה ויש להסתיר כל סימן שאנו נוסעים לפלסטינה. היתה לי הכתובת של אחותי בארץ שנשלחה מאבא למשפחה האומנת. כתבתי אותה על פתק ומרוב פחד מפני החיפוש שיעשו השוטרים בלעתי אותה. אך למדתי את הכתובת בעל פה. בצרפת שהיתי כשנתיים ולמדתי צרפתית בבית הספר של עליית הנוער שם.
 
בחודש ינואר 1950 עליתי לארץ במסגרת עליית הנוער. כשהגענו ארצה עברנו את החיטוי והרחצה שקיבלו אז כל העולים. משם נלקחנו כקבוצה אחת לקיבוץ גבעת השלושה. בקיבוץ למדנו ועבדנו ובעת הפילוג שהיה בקיבוץ עברנו לקיבוץ החדש, עינת, שם הכרתי את אבנר.
 
התחתנו והקמנו את משפחת יופי. אף על פי שגדלתי ללא משפחה הצלחתי ליצור משפחה נהדרת עם הרבה חום ואהבה, עם חינוך טוב כפי שתמיד רציתי. לשם כך ויתרתי על יציאה לעבודה, על אף שכל הנשים בשיכון שלנו יצאו לעבודה, כי לא רציתי שילדיי יהיו בלי אמא. זאת היתה הבחירה שלי להישאר איתם בבית בכדי לתת להם את החינוך הכי טוב עבורם וזה הצליח. תמיד, בכל הכתות, נבחרתי להשתתף בוועד ההורים, תמיד שיתפתי פעולה עם כל פעילות של ילדיי, הלכתי לכל אספות ההורים ולכל הטיולים בבית הספר. הייתי המלווה הקבועה בטיולים ונהפכתי בטיול לאמא של כולם.
ילדיי אמרו לי משפט נפלא: "אמא, את נתת לנו ילדות וחיים וורודים". אני מלאת סיפוק כאשר אני רואה את החינוך של נכדיי ונכדותיי. עבורי זו המתנה הכי יפה. ממש חינוך לתפארת עם הנאה, הבנה, נימוסים ועזרה לזולת. 
תשע"ה 2015
תמונה 1

מילון

טייפ רקורדר
מכשיר מקליט קול, בתוכו שמים קלטת (קסטה) ולוחצים על כפתור הקלט.

ציטוטים

”גם כאשר עוברים דברים קשים בחיים, אם תחייכי החיים יחייכו אלייך בחזרה“

הקשר הרב דורי