מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל אפלבלט. בתם של משה וציפורה ליפפלד.

הורי הגיעו ארצה באפריל בשנת 1949 מגרמניה באוניה "תאודור הרצל". שניהם היו בגטאות בפולין. עברו חוויות קשות ביותר ובעיקר נכרו השנים הקשות באישיותה של אימי.

אימי הייתה אישה קצרת רוח ולא רגועה. ייתכן והדבר נובע משנות הסבל והמתח שעברו עליה בתקופת המלחמה. למרות הקשיים שעברו הורי , הם אהבו אותי דאגו לי וכל חייהם התמקדו בטיפול בשתי בנותיהן.

אני נולדתי בתאריך  30.06.1949 בישראל. באותה תקופה, הורי שהו במחנה עולים ברעננה. החיים שם היו קשים. לא היה אוכל, כסף, שירותים. כמו כן הורי לא שלטו בשפה העברית. בשנת 1950, אבי קנה דירת חדר בגן רשל בהרצליה. גרנו שם עד שעליתי לכיתה א'. בשנת 1952, פרצה במדינה מגפת הפוליו. בגיל שלוש הגעתי לבית חולים הדסה בתל אביב .

בבית החולים שהיתי שלושה חודשים לצורך אבחון המחלה. באותה תקופה נולדה אחותי .  המצב בכבישים היה קשה ולכן הורי לא יכלו להגיע לביקורים תכופים. אני חליתי בסקלרודרמה שזאת מחלת עור ניוונית, אך יתכן כי בעת אשפוזי בבית החולים בתקופת מגפת הפוליו נדבקתי גם בפוליו. אבי לקח אותי למיטב הרופאים בארץ בבתי חולים ובמרפאות פרטיות. באחת הפעמים נסענו לירושלים על אופנוע לרופא שהגיע מארה"ב בשם "פרופסור צונדק" , אך גם הוא לא איבחן את המחלה.

הפגיעה ברגל השמאלית הייתה קשה וגרמה לכך שנשארתי עם רגל שמאל הקצרה ב 12 ס"מ . גם הבשר שעל הרגל התנוון מהמחלה. כך המשכתי בחיי. חייתי כילדה רגילה לכל דבר. הורי לא פינקו אותי ולא הקלו עלי בכלום. בבית הספר היה יותר קשה הילדים לגלגו, צחקו וזרקו מילים לא נחמדות. בכל זאת, ברבות הימים, למדתי להתמודד עם החברה.

סיימתי תיכון, למדתי בסמינר למורים למוסיקה. בגיל 22 התחתנתי. נולדו לי שלוש בנות. וגידלתי אותן כאמא רגילה לכל דבר, עם כל הקושי בדבר.

לפני כארבע שנים, עשיתי בדיקת EMG ובה התגלה בדמי נגיף הפוליו. היום עם התבגרותי הקשיים בחיי היום יום גברו, קשה לי לעמוד, יש לי כאבים ברגל ובגב, אך למרות הכול אני מנסה להתגבר ע"י שיעורי פלדנקרייז, הליכות בפארק עם מקלות הליכה והידרו תראפיה..

הזוית האישית

סבתא: אני אוהבת מאוד את חמשת נכדי. אך עם תוכנית הקשר הרב דורי, אני מרגישה כי התקרבתי במיוחד לנכדתי אורין וזה מאוד מחמם את הלב. הייתי רוצה שקשר זה יימשך גם בעתיד. כיף לנו בתוכנית ובעיקר מהעבודה המשותפת ומהגילויים שנתגלו לנו בהליך העבודה. אני מאחלת לנכדתי להיות בריאה מאושרת הצלחה בלימודים ולהיות בחברתי מה שיותר.