מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ב- 21.12.40. להוריי חיים וג'ויה, הם כבר לא בחיים, בטורקיה בעיר טקירדג, שעתיים מהעיר איסטנבול . יש לי שני אחים אברהם בן 65 ויהודה בן 59 ואחות ויקטוריה בת 61. אמי הייתה עקרת בית ואבי רב העיר,שוחט ,מוהל וגם סופר סת"ם, וכל המשפחה של אמי גרה בשכונת היהודים. סבי אביו של אבי נפל חלל במלחמת העולם הראשונה בגליפולי.

ביתנו היה בנוי מעץ על עמודים בקרבת שפת הים, צמוד לבית היה בית הכנסת, ובחצר גינה מאוד גדולה עם עצי פרי שזיף רימון וענבים. זכור לי, שאמי הייתה קוטפת את הפרי כשהיה עדיין בוסר כדי להשתמש במאכלים במקום לימון, מהעלים של הפירות הייתה עושה ממולאים מאוד טעימים. כיום במקום הבית סללו כביש מהיר.

בקיץ הייתי מרבה ללכת לים, בכל פעם שאנשים ירדו מהשכונה לים, הייתי מוצאת הזדמנות ומצטרפת אליהם.

הזיכרון הכי חזק מהבית היה, כשהייתה רעידת אדמה חזקה בעיר כ- 300 ק"מ מאתנו, היה זה בשעות ערב, אני הייתי במיטה לפתע מיטתי החלה לזוז מצד לצד כאילו אני על נדנדה. לא ממש הבנתי מה המשמעות של זה, עד שנמסר לידנו מידע כי במוקד הרעש היה הרבה הרוגים. זה היה אסון לאומי שאף אחד לא תיאר לעצמו שיתרחש.

בזמן החגים הינו מכינים אוכל מיוחד שהיה קשה להתעלם מהריח שהיה באוויר, ובכל ערב כזה הגיעו מלא חברים ומשפחה. באותה תקופה לא היו מקררים אז רוב האוכל היה מטוגן כדי שלא יתקלקל מהר, במיוחד בשל העובדה כי בחו"ל חגגו את החג יומיים.

האוכל שהכי אהבתי בילדותי היה קציצות כרישה עם בשר שעד היום אני נוהגת לבשל לנכדיי. בית הספר היסודי בו למדתי היה רחוק מהבית, בדרך ילדים היו מציקים לי ולא היה לי נעים בכלל. בכיתה ג' כשהמורה עברה לבית ספר אחר, אני הלכתי אחריה ועזבתי את בית הספר. זו המורה הכי טובה שהייתה לי שעד היום ואני זוכרת אותה היטב כאילו זה היה אתמול. לטיולים לא יצאתי הרבה, רק לטיול של יום אחד לאיסטנבול. זאת בשל היותי "בת, יהודייה" . חברות לא היו לי הרבה, היינו משחקות מחבואים, תופסת, קלס וחמש אבנים.

בעיר צ'נקלה למדתי בתיכון הייתי תלמידה במקצועות הומניים. את התיכון סיימתי עם בגרות טובה. שם היו לי חברות מהכיתה, הן היו טורקיות והתייחסו אליי יפה.

אמי וחברותיה היהודיות היו לוקחות עבודות יד והיו יושבות באיזה בית קפה, שותות תה.

נהגתי לקרוא הרבה ספרים בילדותי ספרי "מלחמה ושלום" ו"עלובי החיים". פעילות ספורטיבית ערכתי בשיעורי התעמלות, לרוב הלכתי ברגל.

לאחר שסיימתי את התיכון עברתי לאיסטנבול כדי ללמוד באוניברסיטה. אחרי שנתיים החלטתי שאני באה לישראל לדודים שלי שגרים בחולון, הם היו חשוכי ילדים. בתחילה הגעתי לארץ כתיירת לחודשיים, ובשנת 1962 עשיתי עלייה, ונשלחתי לאולפן בקיבוץ חצור על מנת ללמוד את השפה, בצבא לא שירתי בגלל שהגעתי אחרי גיל 18. אחרי האולפן עבדתי בפקידות.

את בעלי הכרתי באולפן ולאחר שנתיים התחתנתי עמו. בהתחלה גרנו בחולון, עד שבעלי שעבד במקורות הגיע לאילת בגלל העבודה באנו אחריו עם שני ילדים והשלישי נולד באילת. כל ילדיי נשואים ויש לי חמישה נכדים.