מאגר סיפורי מורשת

להתחיל מחדש

המעצר של אבי, ההחלטה לעזוב את רומניה והדרך לישראל • כך התחלתי חיים חדשים בארץ חדשה

ההחלטה לעזוב את רומניה

שנת 1964, באותה תקופה רומניה הייתה חלק מהגוש הקומוניסטי מדינה שבה השלטון עוקב אחר האזרחים ומטיל עונשים על אזרחים שלא משתפים פעולה עם השלטון. אבא שלי זליג כץ עבד כמנהל רשת מזון – תפקיד שנחשב בכיר באותה תקופה.

יום אחד הוא נעצר על ידי השירותים החשאיים של רומניה (הסיקורֶטָטֶה) והוחזק במעצר וחקירות במשך 3 ימים, במטרה שישמש כמודיע (משת"פ) של השלטון, ילשין על יהודים וידווח על תנועותיהם. הוא כמובן סירב לשתף איתם פעולה וכאשר הוא חזר מהמעצר הוא היה מזועזע ולא רצה לספר שום דבר ממה שקרה לו.

המעצר, החקירות וההשפלה היו הזרז להחלטה של המשפחה שלי לעלות לישראל. ההחלטה לעלות דווקא לישראל הייתה בעיקר משום שזה הבית של העם היהודי וסייעה לכך העובדה שדוד שלי כבר עלה לישראל כמה שנים קודם לכן ורצינו להתאחד עם המשפחה.

ההכנות לעלייה

שנת 1965 כעבור כמה חודשים מההחלטה לעלות לישראל קיבלנו אשרת עלייה. באותו הזמן הייתי סטודנטית לכימיה באוניברסיטה בעיר יאש, ובגלל שהחלטנו לעלות לארץ נאלצתי להפסיק את הלימודים ולהחזיר את המלגה שקיבלתי. מכרנו כמעט את כל תכולת הבית כי היה מותר לצאת מרומניה עם 60 קילו לאדם בלבד שכללו בגדים, מצעים, כלי בית ועוד. עבור כל עולה שילם ארגון הג'וינט כסף לממשלת רומניה כדי שיאשרו את יציאתנו מהמדינה.

העלייה

טסנו מבוקרשט, בירת רומניה לנאפולי שבאיטליה שם שהינו 10 ימים ולאחר מכן עלינו לאוניה שלקחה אותנו לנמל חיפה. בנמל חיכו לנו נציגים של הסוכנות ששלחו אותנו למעברה ביבנה. בנמל פגשנו את דוד שלי שהגיע במיוחד מרמת גן ולקח אותנו ליבנה.

ההתאקלמות בארץ

אני עברתי לחצי שנה לקיבוץ גבעת חיים איחוד, כדי ללמוד עברית באולפן ואילו הורי, סבתי ואחי נשארו ביבנה. שם פגשתי עולים חדשים כמוני מכל מיני ארצות והתחלתי להסתגל לארץ. בסופי שבוע הייתי חוזרת ליבנה ושם היו לי כבר חברים וחברות. שם גם הכרתי את בעלי לעתיד שהגיע מרחובות.

ההתאקלמות בארץ לא הייתה קלה ולא יכולתי להמשיך את הלימודים שהפסקתי ברומניה באוניברסיטה בישראל בגלל הקשיים בשפה. לבסוף אחרי האולפן הלכתי ללמוד שרטוט בניין ברמת גן והתקבלתי לעבודה בדואר, ששנים אחר כך הפך למשרד התקשורת ול"בזק" של היום שם עבדתי עד לפרישתי.