מאגר סיפורי מורשת

ההורים של כל הדור שלי נולדו בחוץ לארץ.

גם ההורים שלי. האבא שלי אריה נולד ברומניה ועלה לארץ אחרי השואה. אימי, ארנה, נולדה בפולין, גדלה בהולנד, ועם כל המשפחה עלתה לארץ לפני השואה.

 תמונות ילדות: אברהם גרוס

כאשר הדירה שלהם בתל אביב נפגעה בהפצצה של הערבים מיפו, הם עברו לגור בחולון. שם נולדתי מיד אחרי קום המדינה בשנת 1948. להורים שלי היתה חנות מכולת, ואני גדלתי אצל השכנים, עולים חדשים מגרמניה בשם ווסרברג. הם דיברו רק גרמנית ולכן עד גיל 3 דיברתי רק גרמנית.

היום חולון היא עיר גדולה אבל לפני 60 שנה היו בתים בודדים בתוך ים של דיונות. אני זוכר שהיה ציד שהיה לוקח אותי לדיונות והיה צד ציפורים וארנבות. היות ולהורים שלי לא היה זמן בשבילי הם קנו לי המון "לגו". אני חושב שלא היה בארץ ילד שהיה לו יותר לגו ממני. אהבתי את "גן אילה". אהבתי גם את יוסיפיה, הבת של הגננת אילה, ועד היום יש לי תמונות מיום הולדת שלי בגן עם זר ירוק על הראש ועם יוסיפיה לידי.

בשנת 1953 עברנו דירה לקריית אונו, והקמנו לול תרנגולות. קנינו אפרוחים בני יום בקיבוץ יבנה וגידלנו חלק כפרגיות לבשר וחלק כ"מטילות" לביצים. כל יום הלכתי ברגל לבית ספר. חצי מהכיתה היו תימנים. אני זוכר במיוחד את שמעון זהבי התלמיד הכי טוב בכיתה. הוא נהרג במלחמת יום הכיפורים 1973.

 בגן הילדים

רוב המשחקים היו דומים למשחקים החברתיים של היום. לא היו מחשבים. היה רק רדיו גדול בסלון, וזה הכל. לכן קראנו הרבה ספרים, למשל, מסביב לעולם ב-80 יום, טרזן, האודיסיאה. בניתי לעצמי מדף על עץ גויבה גבוה וישבתי שם בקיץ בחופש הגדול וקראתי ספרים.

הזוית האישית

אברהם גרוס: היו לנו הרבה פחות משחקים ממה שיש לנכדים שלנו היום, אבל היינו לא פחות מאושרים.