מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי מרים יפרח. נולדתי בשנת 1946בשם מרי לוגסי במרקש במרוקו. בשנת 1955, בגיל 8, עליתי לישראל עם הוריי ושני האחים שלי דרך מחנה עולים בצרפת, באוניה לנמל בחיפה. בארץ שלחו אותנו לקריית גת במשאיות.

בתים לא היו. לכן גרנו בפחון- צריף מפח. השירותים והמקלחות היו מחוץ לבית. מכונת כביסה לא הייתה. כשרצו לכבס את הכביסה היו הולכים למקום שבו היו הולכים כולם ביחד. לבשל בישלו על פתיליה של נפט. את הנפט היו קונים מעגלה שהייתה מגיעה פעם בשבוע.

בתי ספר לא היו. כשהתחלנו ללמוד, למדנו כל הילדים מכל הגילאים בכיתה אחת. בשנת 1957 בנו בית ספר. כשסיימתי את בית הספר העממי, בכיתה ח', הורי שלחו אותי לפנימייה דתית "כפר אליהו" בגדרה ללמוד תיכון. הייתי מגיעה הביתה פעם בשבוע או בערבי חגים. להורי לא היה כסף לשלם ללימודי תיכון.

אבא עבד בעבודות ארכאולוגיות בתל גת ואימא לא עבדה בגלל שלא היה איפה לעבוד. הורי היו נוסעים לאשקלון בשביל לעשות קניות לשבת או חג. האוכל בשבתות היה צנוע ובחגים אותו דבר. להורי לא היה כסף לשלם ללימודי תיכון. סיימתי את הלימודים בשנת 1962 וחזרתי לקריית-גת. שם הכרתי את בעלי יצחק והתחתנו בשנת 1966.

מרים בצעירותה

נולדה לנו בת ראשונה, שקראנו לה אסנת, ואחריה עוד 4 ילדים: ליאור, גילי, אושרת ואביבית.

כיום אנחנו גרים בבת ים ואנחנו סבא וסבתא ל- 15 נכדים.

עבדתי כסייעת בגני ילדים 30 שנה. את הבוקר הייתי מתחילה בשעה 6 בבוקר, בהכנת כריכים לילדים שלי לבית הספר. אחר כך הכנתי את עצמי לעבודה שהייתה מתחילה בשעה 7 בבוקר בקניות לגן להכנת ארוחת בוקר לילדים בגן וסידור הגן והחצר. בשעה 7 וחצי פתחתי את השער לקבל את הילדים וזו הייתה השעה הכי יפה בבוקר עם קצת בכי קצת צחוק, חיבוקים ונשיקות ולאחר מכן התחלנו את הפעילות בגן עד השעה 10:30, שבה מרכזים את הילדים לסיפור או לפעילות אחרת. לאחר מכן הגשנו את ארוחת הבוקר והורדנו את הילדים לחצר לפעילות נוספת.

היה לי סיפוק והנאה לעבוד עם הילדים שמאוד אהבתי ומהם למדתי המון דברים שאי אפשר ללמוד ממבוגרים.

את המשך היום העברתי עם משפחתי בהכנת שיעורים עם הילדים והחזקת הבית. לא היה לי קל, כי לא הייתה לי עזרה, ובכל זאת היה לי כיף והתגברתי על הקשיים.

כיום אני פנסיונרית ועוזרת לילדים שלנו, וכיף לנו בקשר הרב דורי עם הנכדים.