מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

להגשים את החלום

סבא לואיס ומיה בתכנית הקשר הרב דורי
סבא לואיס וסבתא מרתה ביום נישואיהם
גלגולה של משפחת גולקמן

ההורים שלי, אמא נחמה פישלוב ואבא נטליו גולקמן, נולדו בבאלורוס, בעיר בשם מינסק.  בגיל צעיר מאוד היגרו כל אחד מהם לארגנטינה בנפרד, עדיין לא הכירו אחד את השני.

אמא שלי הייתה אחת מחמשת אחיות שנשארו ללא אבא בגיל צעיר מאוד. שלוש בנות מתוך החמש, פני, רחל ונחמה היגרו לארגנטינה כל אחת בנפרד. אחת היגרה לארצות הברית, והחמישית, פייגל, נשארה עם אמא שלה במינסק. אמא שלי, נחמה, היגרה לארגנטינה בגיל  17 והגיעה לבואנוס איירס, בעקבות אחותה פני שכבר היתה שם. בבואנוס איירס הכירה אמי את אבי שהגיע לבואנוס איירס לפניה.

אבי נטליו ואחיו היחיד יעקב היגרו לארגנטינה יחד עם אימם דוברושקה (דבורה) כשאבי היה בן 24 והתגוררו בבואנוס איירס. דוברושקה היתה אלמנה, שנישאה מאוחר יותר בפעם השנייה. הורי הכירו בארגנטינה והתחתנו בשנת 1930 וגרו בבונוס איירס. בתאריך 22.8.1932 נולד אחי הבכור, יצחק.

בשל בעיות בריאותיות, החליטו הורי לעבור לעיר קורדובה, שם האוויר יבש יותר לעומת בואנוס איירס. אני נולדתי כמעט חמש שנים אחרי אחי הגדול, בתאריך 2.6.1937.

18

סבא לואיס בילדותו

אבי היה נגר, בעל נגריה עם 12 פועלים. אמי עבדה בבית ועזרה לאבא בניהול העסק.

למדתי בבית ספר יסודי בשם "הנשיא איריגושן".  (Pte. Irigoyen) אחר כך למדתי בתיכון "דיאן פונס" (Dean Funes). בגיל 15 נאלצתי לצאת לעבוד ולעזור בבית במשך היום, כיוון שלהורי לא היה הרבה כסף. עבדתי בחנות תכשיטים במשך היום ובשעות הערב המשכתי את לימודי בתיכון כי היה לי חשוב מאוד ללמוד ולקבל תואר. הייתי אחד התלמידים הטובים בכיתה.

כשסיימתי את התיכון בגיל 18 התקבלתי ללימודי רפואה באוניברסיטה הלאומית של קורדובה. בגיל 20 התגייסתי לצבא ארגנטינה ושירתתי  במשך שנה. הגיוס לצבא היה חובה באותה תקופה. לאחר שנת הצבא חזרתי ללימודי הרפואה וסיימתי את הלימודים ברפואה בשנת 1965.

בתקופה זו הכרתי את מרטה קלצקי והתחתנו ב- 26.8.1966. מרטה למדה רפואת שיניים באותה אוניברסיטה שאני למדתי. הכרנו בחתונה של חברים משותפים, כשהיא היתה בת 17 ואני בן 22. מאז נשארנו ביחד לכל החיים עד פטירתה בשנת 2001.

בתום לימודי הרפואה הייתי צריך למצוא מקום להתמחות בו, החלום שלי היה להיות מנתח (בזמן לימודי הרפואה עבדתי כעוזר מנתח בקליניקה גדולה והתאהבתי במקצוע). עקב קשיים להשיג מקום להתמחות התחלתי לחשוב על האפשרות לעזוב את ארגנטינה. רק העשירים והמיוחסים (והלא יהודים) הצליחו למצוא מקום להתמחות בו. ההזדמנות להגשים את חלומי ושאיפותיי הופיעה בדמות שליח מישראל שהגיע לקורדובה וחיפש רופאים שהיו חסרים באותה תקופה בארץ.

בזמן שלמדתי רפואה הכרתי חבר יהודי, בשם אבל הורוביץ, ולמדנו ביחד במשך שנים עד גמר הלימודים. ביחד איתו  נפגשנו עם השליח הישראלי ועלינו לארץ ב 27.4.1967, חודשיים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. את הימים של המלחמה עברנו באולפן בבאר שבע בו למדנו עברית. היינו קבוצה קטנה של רופאים מדרום אמריקה ונקשרנו במיוחד לזוג מצ'ילה ואנחנו שומרים על הקשר עד היום. מרטה ידעה עברית, שלמדה בהיותה ילדה קטנה בארגנטינה והתחילה לעבוד מייד כרופאת שיניים בעיר באר שבע ובקיבוצים בסביבה. בימי המלחמה הלכנו לבית החולים במטרה לעזור, אבל בגלל שלא ידענו לדבר עברית שלחו אותנו בחזרה לאולפן.

לאחר שסיימתי את האולפן התקבלתי לעבוד בבית חולים סורוקה במחלקה לכירורגיה כללית, להתמחות ושם התחלתי להגשים את חלומי. הימים בתקופה הזאת לא היו קלים כי לאחר מלחמת ששת הימים התחילה מלחמת ההתשה ובבית החולים עבדנו שעות ארוכות ללא מנוחה בטיפול בפצועים שהיו מגיעים מהחזית הדרומית בעיקר.

בתקופה שלאחר מלחמת ההתשה, היה מחסור ברופאים מרדימים בכל הארץ, ואפשרו לרופאי שיניים לעבור התמחות בהרדמה כללית ולעבוד בבתי החולים תחת השגחה של רופאים מרדימים. מרטה עברה את הקורס ועבדה במחלקת הרדמה במשך מספר שנים, בשל הכישרון הרב שגילתה הציעו לה להשלים את לימודי הרפואה, אולם היא החליטה שלא לעשות זאת כיוון שבדיוק נולדו לנו הילדים.

ב – 20.4.1970 נולדה פטי, אמא של מאיה בשעה טובה. גם לחברים שלנו נולדו ילדים ועד היום הם חברים ושומרים על הקשר. באותו שנה (1970) נהרג אחי בתאונת דרכים בארגנטינה וכמה חודשים לאחר מכן נפטר אבי מצער. זעזוע זה גרם לשינוי במחשבותיי ואם עד לנקודה זו עדיין חשבתי לחזור להתגורר בארגנטינה, לאחר שאחי ואבי נפטרו כבר לא היה לי למה לחזור והחלטנו להישאר בארץ. אמי, נחמה, שנותרה לבד בארגנטינה עלתה לארץ והתגוררה לידינו בבאר שבע.

ילדיו של אחי ז"ל, קרלוס וגרסיאלה נותרו לגור בארגנטינה יחד עם אימם, קורה ואני שומר איתם על קשר עד היום. ההורים של מרטה, רוזיטה זלצר ומאיר קלצקי עלו גם הם לארץ בשנת 1972 (שניים מילדיהם: מרטה ואחיה הבכור אוסקר שגם היה רופא גרו כבר בישראל).

בשנת 1971 צבא הגנה לישראל קרא לי ויצאתי לקורס קציני רפואה, בבה"ד 10 שבצריפין. בסיום הקורס, שארך כחודשיים קיבלתי דרגת סגן ומאז שירתתי במילואים כרופא כירורג. עיקר המילואים שלי היו בבסיס רפידים שבסיני, שם הוקם בית חולים שדה שטיפל בחיילים ששרתו בגזרה הדרומית.

בינתיים נולדו לנו תאומים בנים: יורם ויואב (ב – 10.4.1972). באותן השנים, אחותה של מרטה, סילביה, ובעלה מרק עלו גם הם לארץ והמשפחות התאחדו.

בשנת 1973 פרצה מלחמת יום כיפור. לאחר כשבוע מפרוץ המלחמה גוייסתי למילואים ונשלחתי יחד עם פלוגה כירורגית למוצב המיטלה. שהינו במוצב כחודשיים וחצי וטיפלנו בחיילים שהופנו אלינו ושהיו זקוקים לטיפול כירורגי. גרנו בבאר שבע בשכונה ה', אני עבדתי כרופא מנתח בסורוקה ומרטה פתחה קליניקה פרטית ועבדה כרופאת שיניים. הילדים גדלו והחלו ללמוד בבית הספר היסודי ע"ש קורצ'ק שבבאר שבע.

%d7%9c%d7%95%d7%90%d7%99%d7%a1-%d7%9e%d7%a0%d7%aa%d7%97

ד"ר גולקמן בניתוח

בשנת 1979 נסעתי להתמחות בכירורגיה של כלי דם בלונדון, למדתי אצל אחד הרופאים המנתחים הבולטים בעולם בתקופה זו. כשחזרתי לאחר כשנה הקמתי וניהלתי את היחידה לכירורגית כלי דם בסורוקה ובנוסף שימשתי כסגן מנהל מחלקת כירורגיה כללית.

בשנת 1982 עברנו להתגורר בישוב עומר, הסמוך לבאר שבע, שם אני מתגורר עד היום.

בתאריך 19.5.1985 נולד לנו בשעה טובה בן נוסף ושמו דני. בתקופה זו מרטה ניהלה את מרפאת השיניים של קופת חולים הכללית בשכונה ב' בבאר שבע ועבדו תחת פיקודה 8 רופאי שיניים. בהמשך, היא למדה באוניברסיטה העברית תואר בניהול מערכות בריאות ולקראת הסוף הייתה מועמדת לנסיעה לבוסטון לסיום התואר. יומיים לפני הטיסה חלתה ואושפזה בסורוקה והתברר שסבלה ממחלת הסרטן. כולם קיבלו הלם עם הבשורה המרה והתגייסו לעזרה. כל הניסיונות הרפואיות והאחרות לא שינו את הסוף הטרגי. מרטה נפטרה בתאריך 25/8/2001.

בתאריך 8.6.1995 פטי וערן התחתנו ועברו לגור ברחובות. ב 4.3.1998 נולד בנם הראשון, שחר וכשנתיים לאחר מכן, ב – 6.12.2000 נולד בנם השני, גיא. פטי וערן נשלחו לארצות הברית להשתלמות במשך שנתיים וחצי. ב – 3.12.2006 נולדה להם ילדה חמודה ששמה מאיה.

במשך שנות עבודתי פיתחתי מאוד את תחום כירורגית כלי הדם בבית חולים סורוקה, היחידה גדלה והפכה ליחידה עצמאית המוכרת להתמחות תחת ניהולי. בנוסף לעבודה השוטפת בבית החולים גם לימדתי סטודנטים צעירים ומתמחים בתחום זה, שהיום משמשים כרופאים בכל רחבי הארץ. המשכתי לעבוד ולנתח גם לאחר גיל הפנסיה כיוון שאהבתי מאוד את עבודתי. רק בשנה האחרונה, בגיל 79, נאלצתי להפסיק לעבוד.

התאומים, יורם ויואב התחתנו והקימו משפחות: ליורם 3 ילדים, שירה, מיכל ויונתן והם מתגוררים ביישוב צור יגאל. ליואב, גם כן 3 ילדים: אלון, שני ורוני והם מתגוררים בקיבוץ דבירה. דני הקטן התחתן עם נועה לפני כשנה ולפני מספר ימים נולדה ביתו הבכורה – יובל.

אז אם ספרתם נכון, יש לי 10 נכדים מקסימים שאני אוהב עד מאוד.

 

הזוית האישית

היתה לי חוויה נעימה לעבוד יחד עם הנכדה שלי והמורה שלה. זה החזיר אותי לימי ילדותי אך ההבדל הוא שהיום הטכנולוגיה מפותחת, יש מחשבים ובית הספר פתח שעריו לסבים וסבתות שישבו יחד עם הנכדים ללמוד. נהנתי מאוד ואני חושב שהנושא חשוב מאוד. צריך שהילדים ידעו את העבר המשפחתי ויבינו מה עבר עלינו עד שהגענו לימים האלו שיש לנו מדינה וריבונות.

מילון

מהגר
אדם שחי במדינה אשר אינה מולדתו, מי שעבר לגור במדינה אחרת באופן קבוע

ציטוטים

”חיי המשפחה- ערך קדוש ויש לשמור עליו. “

”חשוב לרכוש השכלה כדי לחיות ברווחה.“

הקשר הרב דורי