מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בחיבת ציון בר"ח אדר תש"ו להורי האהובים לאה גולדה לבית רעהר ולאבי מרדכי ליפא הוט קריטנשטיין זכרונם לברכה. הורי עלו לישראל בנפרד כחלוצים מטעם תנועת בני עקיבא, נפגשו בארץ והתחתנו. יש לי 2 אחים גדולים ואחות קטנה.

גדלתי בשיכון הפועל המזרחי בנתניה , שנות ילדותי היו קסומות למרות שהיתה זו 'תקופת הצנע. אני זוכרת, שקיבלנו מהדודים מארה"ב שזיפים מיובשים וקוביות סוכר. כמעט ולא היו מכשירי חשמל בבית. אפילו מקרר חשמלי לא היה. היתה קופסה על רגליות ששמו בה בלוק קרח וכך קיררו את האוכל

עגלון היה עובר בשכונה ומוכר בלוקים של קרח. תמיד היה מעניין להיות בחוץ , היתה זרימה של אנשים ועשיה. בעיקר היינו משחקים משחקי חברה. היו לי חברים רבים . הלכנו יחפים על החולות, לא היו כבישים. כשהנעליים היו קטנות חתכו חור בקצה לאצבעות… את הבגדים אמא תפרה וסרגה.

זכור לי ששיחקנו במכולת ואני יצרתי 'קמח' למכירה מאבנים שריסקנו ו'זיתים' למכירה הכנו ע"י ששמנו אבנים בקופסאות פח עם מים. אמי הכינה לי משקל משתי צלחות וחוט – על זה נאמר "איזהו עשיר השמח בחלקו" .

בשנה האחרונה ללימודי באוניברסיטה פרצה מלחמת ששת הימים , רציתי שהורי יבואו אלי לירושלים כי חשבתי שהיא יותר בטוחה, כמובן שהתבדיתי ובאתי אליהם לנתניה שם ישבנו במקלט וערמנו שקי חול למיגון הכניסה למקלט. דאגנו לאחי שהיה בירושלים ולא היתה דרך ליצור איתו קשר – עדיין לא הומצאו הטלפונים הסלולריים. כל הזמן שמענו את הפצצות מטוסי ה'מיג' . ברוך ה' המלחמה נגמרה מהר למרות שהיה לא קל, הרבה הרוגים… זכורה לי ההתרגשות של אחרי המלחמה כאשר ביקרתי בפעם הראשונה בכותל, בקבר רחל, במערת המכפלה בחברון ובמקומות רבים נוספים בארץ שלא היו בשליטת ישראל לפני מלחמת ששת הימים.

הזוית האישית

היה מהנה, תמיד טוב להיות ביחד ולשמוע סיפורים מפעם וגם לדעת כמה החיים שלנו שונים היום ממה שהיה אז.