מאגר סיפורי מורשת

לגדול בארץ ישראל

"נולדתי בטבריה 16.7.1943, נולדתי בבית חולים טרנס, בית החולים היה נוצרי, כי לא היו הרבה בתי חולים יהודיים באותה תקופה, מיד לאחר הלידה,  הגיעו זוג בריטים נוצריים ורצו לקנות אותי, הורי כמובן ענו בשלילה, והחליטו לברוח, מטבריה ולעבור לחיפה, כדי שלא ינסו לקנות אותי. באותה תקופה הבריטים היו בארץ. לאבא שלי היה קיוסק הבריטים הגיעו לקנות אצלו יום יום.

באותה תקופה, רוב מדינות העולם, פרט למדינות הערביות הצביעו על הקמת מדינה יהודית לעם היהודי בארץ ישראל. העם היהודי בארץ, קיבל את הכרזתו של בן גוריון על הקמת המדינה בשמחה רבה. כולם יצאו לרחובות לרקוד ולשמוח. מיד אחרי השמחה, פרצו ערביי הארץ במלחמה נגד המדינה שרק הוקמה וצבאות המדינות הערביות הגובלות למדינת ישראל הצטרפו גם למלחמה. בן גוריון החליט שחיילי הלח"י, אצ"ל, ההגנה והפלמ"ח יתלכדו לצבא הגנה לישראל וילחמו בערביי הארץ שהתנגדו למדינה יהודית. הצבא שלנו נלחם בערביי הארץ וגם בצבאות ערב עד אשר הם נסוגו.

האו"ם קבע שמדינת ישראל תחולק בין היהודים והערבים כך שלא היה רצף טריטוריאלי במדינה לעם היהודי. צה"ל נלחם בערבים שלא קיבלו את החלטת האו"ם, רבים מהם ברחו מן הארץ וכך נוצרה מדינת ישראל ממטולה עד אילת ברצף טריטוריאלי בו חי  העם היהודי בארץ.

זאת הייתה תקופה קשה, היו הזעקות בערב ובלילה, אבא שלי היה מרים אותי והיינו רצים ומגיעים עם כל המשפ' לבית התעשייה, מבנה מבטון סמוך לביתנו. שם היינו מסתתרים עד  גמר ההזעקה וחזרנו שוב הביתה. אני זוכרת את אחת הפעמים שאבא חיפש את נעלי הבית שלי ולא מצא נעל אחת, לקחו אותי רק עם נעל אחת לבית התעשייה.

כאשר הסתיימה המלחמה, ההורים שלי החליטו לעזוב את חיפה, למכור את הקיוסק ולעבור לגור בקריות. היינו משפחה עם 4 ילדים. ההורים רכשו דונם אדמה והעמידו עליו צריף של חדר אחד. עברנו לגור כל המשפ' בצריף, במגביל ההורים בנו בית עם 2 קומות .הייתי כבר ילדה בת שש כשעברנו  לגור בבית שהיה על עמודים גבוהים עלינו לקומה השנייה יום יום על סולם. לא היו מדרגות. כשסיימו לבנות את הקומה השנייה ואת המדרגות עברנו לגור בקומה השנייה, הינו זוג הורים וארבעה ילדים.

למדתי בבית ספר יסודי שבקריה, מאחר ולא היו הרבה ילדים, למדו בבית הספר ילדי א' וב' ביחד, ילדי ג' וד' באותה כיתה, ילדי ה' וו' באותה כיתה ולכל כיתה הייתה מחנכת אחת. כשסייימתי את בית הספר היסודי עברתי ללמוד בתיכון בחיפה, הייתי עתודאית, למדתי בסמינר גורדון,  בתום הלימודים הלכתי לצבא, שירתתי כמורה בטבריה. בתום הצבא נישאתי לבעלי בגיל 22. במקביל למדתי מתמטיקה באוניברסיטה במשך 20 שנה שהייתי מחנכת כיתה ומורה למתמטיקה.

בתקופת מלחמת הכיפורים בעלי, מנשה, היה חובש קרבי והוא נפגע באחת הריאות שלו במלחמה, הוא עבר ניתוח בבית חולים רמב"ם  ולא חזר יותר למילואים, זאת הייתה תקופה קשה, היו לי שני ילדים קטנים, אחד בן 5 ואחת בת שנתיים. מנשה, בעלי החלים וחזר לעבודתו ואני גם המשכתי בעבודתי, ניהלתי את בית ספר בסמ"ת בחיפה ובית ספר עירוני א' שנמצא בחיפה במשך 20 שנה. כשבעלי הגיע לגיל 64 הריאה לא תפקדה והוא קיבל דמנציה ואני הייתי אמורה 3 -4 פעמים כל לילה ולעשות לו אנלציה, הוא היה מקבל התקפי אסתמה, אלה היו ימים קשים מצד אחד ניהלתי בית ספר ומצד שני טיפלתי בבעלי.

בעלי היה חולה 12 שנה באלצהיימר, אני המשכתי לנהל בית ספר עד שנה לפני מותו של בעלי, לאחר מכן פרשתי לפנסיה.

כיום יש לי 3 ילדים, הבן הבכור צח, רואה חשבון ומשפטן, הבת חגית מורה למתמטיקה בתיכון, והבן הקטן יוסי, מנהל בתי ספר פרטיים אחרי הצהריים ברחבי הארץ בהם לומדים מתמטיקה, פיזיקה ואנגלית. יש לי 7 נכדים מדהימים, המתארחים בביתי בחגים ובימי הולדת, ואני מתארחת בביתם ונהנית להיות איתם."

הזוית האישית

דור: נהניתי לכתוב עם סבתא שלי את הסיפור, היה מאוד מעניין ללמוד על ההיסטוריה של ארץ ישראל ועל ההיסטוריה של המשפחה שלי.