מאגר סיפורי מורשת

אני, שולמית, נולדתי ב- 1141937 בשכונת הדר-הכרמל בחיפה, בבית חולים "הדסה", להוריי הניה ודב ז"ל : אמי הניה נולדה ברוסיה בעיר וילייקה, ואבי נולד בפולין בעיר ביאליסטוק.

הוריי היו פעילים בתנועת "השומר הצעיר", תנועה ציונית שהמליצה לצעירים לעלות לישראל, ואומנם שניהם עלו לארץ לפני מלחמת העולם השנייה.

כילדה , השירים שהם נהגו לשיר לי היו בשפה היידיש, השפה שהייתה משותפת ליהודים באירופה.

כשנולדתי הוריי רכשו את השפה בארץ, ודיברנו בבית עברית.

זכור לי, כי התגוררנו בבית אחד עם ההורים של אבא שלי ועם אחיו. הדירה הייתה קטנה מאוד, ובכל זאת הסתדרנו.

הפגישה עם בעלי- (סבא) אלוף בכיתה ט', עברתי ללמוד בבית-ספר תיכון, שם פגשתי את בעלי אלוף ז"ל שנולד ב- 281936 בשכונת הדר-הכרמל בחיפה , כמוני.

שנינו השתייכנו לתנועת "הצופים" , לשבט "המשוטטים".  ביום העצמאות בכיתה ט', הוא הציע לי שנצא לבלות ביחד, ומאז היינו חברים.

התגייסנו לצבא, והמשכנו בחברות שלנו.  עם סיום הצבא התחתנו בחיפה, ועברנו ללמוד באוניברסיטת ירושלים.

נולדו לנו 4 ילדים ו-6 נכדים (נכון להיום) .

זיכרונות מאירועים משמעותיים שהתרחשו במדינת ישראל:

ימי קום המדינה בקום מדינת ישראל הייתי בת 11.

ימים אלו זכורים לי היטב: לא הייתה טלוויזיה, היה רק רדיו.

כששמענו ברדיו את ההכרזה על הקמת מדינה ישראל, כולם יצאו לרחובות ורקדו, והשמחה הייתה גדולה מאוד. הַרגשתי הייתה נפלאה, שכן כעת תהיה לנו מדינה עצמאית.

לפני כן, כשהבריטים שלטו בארץ, פחדנו לצאת לשחק ברחובות, והרבה פעמים היה "עוצר", ואסור היה לצאת לרחוב.

 הצנחנים הגיעו הראשונים לכותל.

 רבים מהגיבורים האלה עמדו ובכו מרוב התרגשות.    אני זוכרת שבכיתי מרוב התרגשות. הייתי אז מורה בבית-ספר תיכון, והייתה אמורה להיות באותו זמן בחינת מגן בתנ"ך. מובן שביטלנו את הבחינה, ונתָנו לתלמידים לשמוח.

מאז ביקרתי בכותל מספר פעמים, ובמיוחד התרגשתי מהביקור בכותל יחד עם כל בני המשפחה שלי לרגל חגיגת בר-המצווה של נכדי, אופק.

נכדי אופק בעלייה לתורה, בחגיגת בר-המצווה, בכותל בירושלים.

 החותם שהטבעתי במדינת ישראל הוא אמנם קטן, אבל בעיניי הוא חשוב, וזה מה שהיה ביכולתי לעשות:

עשרות שנים הייתי מורה לתנ"ך בבית-ספר תיכון, הגשתי תלמידים לבחינות בגרות , והצלחתָם בבחינות הייתה גדולה.

חלק מתלמידיי פעלו בצבא בתפקידים בכירים, כמה מהם הם כיום מנהלי מחלקות בבתי-חולים או רופאים בתחומים שונים.

אני מאמינה, שהחינוך שנתתי להם מסייע להם בדרכים שהם בחרו לעסוק בהם.