מאגר סיפורי מורשת

שם המשפחה שלנו תאינין, הינו עתיק ולא נפוץ. אין הרבה צאצאים בעלי שם משפחה זה. מקורו של שם המשפחה הוא מהמילה תאנה וכוונתו לעץ התאנה המוזכר בתנך. לראשונה הוזכר שם המשפחה שלנו בספר: "ביוגרפיה של לאו ספאגה" שהיה שר הממשלה של ליטא. בספר הוזכר יעקב תאינין שנהרג בשמירה בצבא בשנת 1579 ומאז בכל דור במשפחה ישנו בן בשם יעקב.

השורשים של סבא שלי הם מבלרוס, שהייתה חלק מליטא בתקופה זו. משפחתו התגוררה בעיירה של יהודים בשם גורקי, ליד העיר מודליב. מדי שנה היו פוגרומים בישוב, אנשים מהכפרים השכנים תקפו בתים של יהודים, שרפו אותם ולקחו להם את רכושם.

סבא שלי ששמו היה מיכאל, בתקופה זו היה צעיר וחזק פיזית, ובנוסף לכך הוא היה בעל תכונות מנהיגות. הוא אסף את חבריו ליחידת הגנה כנגד הפוגרומים, וכתוצאה מכך במשך תקופה ארוכה לא היו פוגרומים בעיירה. אך ביום אחד התארגנו גברים מהכפרים הסמוכים ותקפו בתים של יהודים, יחידת ההגנה שסבי ארגן נלחמה כנגד התוקפים ולמחרת בבוקר עצרה המשטרה את כל משתתפי יחידת ההגנה של סבא שלי. הם עשו משפט מהיר ולאחר שבוע שלחו אותם לסיביר.

אמו של סבי מיכאל, שמה בכיס הקדמי שלו, בחולצתו, כפית כסף קטנה, אשר שימשה לו בילדותו לאכילה, ואמרה לו "הכפית הזאת תגן עליך מפני כל המחלות ותהיה ערך לזיכרון תמידי של משפחתנו ואהבתנו". כל זה קרה בשנת 1904.

מיכאל התחתן בסיביר ונשאר להתגורר שם, ושם נולד גם הבן שלו, יצחק-אבא שלי. כשיצחק התגייס לצבא ויצא למלחמה נגד הנאצים בשנת 1941, אמו שמה לו בכיס הקדמי שלו בחולצתו כפית ישנה העשויה מכסף, ואמרה לו "זה כדי להגן עלייך ולעזור לך לחזור הביתה."

למרבה המזל, הוא חזר ממלחמת העולם השנייה בחיים, אך גם נכה. לאחר מכן אני נולדתי, וכשתורי הגיע לעזוב את סיביר אחרי סיום האוניברסיטה, כדי להתחיל חיים חדשים, אבי הכניס לי למזוודה את אותה הכפית הקטנה מכסף ואמר את אותם המילים. היום, כשהכפית הזאת בת יותר מ-120 שנה, והמשפחה שלנו כבר חיה בשנות האלפיים, אני מעבירה אותה לנכדה שלי שרונה.

"תשמרי את הכפית הזאת, ילדה שלי! שתגן עלייך בחיים ממחלות ותהיה בתור זיכרון של המשפחה שלנו לכל ימי חייך. תעבירי אותה למי שיבוא בדור הבא שלנו."

הזוית האישית

החוויה הייתה מרגשת ומעניינת זה הרגיש שכאשר הכפית מעוברת אליי שיש לי חלק ממסורת וומשמעות.