מאגר סיפורי מורשת

 

נולדתי בבית יולדות פרוינד בתל אביב בשנת 1943.

משפחתי גרה אז בבני ברק, סבי מצד אמי נמנה עם המתיישבים הראשונים בבני ברק בשנת 1925.

סבי מצד אבי גר ברמת גן. שמה של אמי הוא יהודית ושם אבי ישראל. הייתי בגן הילדים עד גיל חמש וחצי. גני ילדים בתקופה ההיא היו רב גילאים. בגן למדו ילדים מגיל שנתיים עד גיל שש. מאחר וקשה להתאים סדר יום לקבוצה כל כך מגוונת, הגן שימש בעיקר כשמרטף ורוב הזמן הילדים העסיקו את עצמם במשחקים ובהשתוללות בחצר. בימי שישי כל ילד היה מביא מהבית תרומה מטבע של מיל אחד. את הכסף היינו מכניסים לקופה שנקראה "הקופסא הכחולה" של הקרן הקיימת. בימי הולדת היו מביאים מטבע של 5 מיל שזה חצי גרוש. הגננת הייתה מסבירה לנו שהכסף נועד לרכישת אדמות. הילדים בתמימותם האמינו בכל לבם שהתרומה שלנו באמת קובעת את עתידה של ארץ ישראל.

לאחר מכן התחלתי ללמוד בבית ספר דתי. בתקופה ההיא של הקמת המדינה עדיין לא הייתה מערכת חינוך ממלכתי ובתי הספר היו מזוהים עם מפלגות פוליטיות. המאפיין של בית הספר הדתי בסוף שנות ה-40 של המאה הקודמת היא ההפחדה. בכיתתי היה תלוי על הקיר שלט ועליו פסוק מספר תהלים: "ראשית חכמה יראת ה". ילדים קטנים מאוד שומעים מהמורה על העונשים הצפויים להם אם ישכחו להתפלל או לברך "המוציא " או ברכת המזון. אני למדתי בכיתה א' בתקופת מלחמת השחרור והנושא העיקרי שעליו דיברו בבית הספר היה נושא גוש עציון, כי רוב תושבי גוש עציון היו דתיים. בתקופה ההיא בגלל גל העליה הגדול נקלטו במערכת החינוך מורים רבים שכלל לא הוכשרו להיות מורים. בדרך כלל קיבלנו חיזוקים שלילים בנזיפות ובציונים נמוכים.

בילדותי לא היו מגרשי משחקים או מתקנים כפי שאנו מכירים ולא היה נהוג להזמין חברים הביתה כי ברוב המשפחות היו דירות קטנות מאוד ולא היה בהן מקום לשחק, אבל היה מוסד חברתי שנקרא "השכונה". ילדים מהסביבה מזאטוטים בני שלוש ועד ילדים מהכיתות הגבוהות של בית הספר היסודי היו נאספים באחד המגרשים הריקים. הגדולים היו משחקים כדורגל, לפעמים בכדור אמתי ולפעמים בכדור עשוי סמרטוטים. תפקידם של הילדים הקטנים היה בעיקר להיות מעודדים ולפעמים להביא את הכדור כשהוא היה נבעט לתוך אחת החצרות שבסביבה. משחק נוסף היה לגלוש במורד הכביש על עגלה שהילדים היו בונים בעצמם מקרשים ומגלגלים משומשים שונים. הקטנים היו מעלים את העגלה לראש הגבעה והגדולים גולשים במדרון – משחק בהחלט מסוכן. בערבי הקיץ היינו מדליקים מדורה וצולים תפוחי אדמה. בדרך כלל האמהות צריכות היו לצאת מהבית בערבים על מנת למצוא את הילדים ולהשיב אותם הביתה. משחק נוסף שהיה מקובל על הילדים היה בניית סוכות על העצים, את הסוכה היו בונים מקרשים שנאספו מבנינים בסביבה. לסוכה היה בדרך כלל סולם חבלים, היינו מביאים לסוכה חפצים שונים מהבית והאמנו שאנחנו חיים כמו טרזן בג'ונגל.

כאשר הייתי בכיתות א-ד היה בארץ מחסור גדול מאוד במזון. הסיבות לכך היו שהאוכלוסייה היהודית בארץ גדלה מ-600,000 תושבים בשנת 1948 ל-1,800,000 תוך שנים אחדות, והחקלאים היהודים לא יכלו לספק את צרכי כל התושבים. בנוסף לכך החקלאים הערבים הפסיקו לספק מזון שהם גידלו בכפרים שלהם. הממשלה חילקה לכל משפחה פנקס ובו תלושים שאפשרו למשפחות לקנות מוצרי מזון בכמויות קטנות למשל עוף אחד למשפחה לשבוע שלם . בקושי ניתן היה לקנות ביצים, חמאה , גבינה וכדומה. אכלנו בעיקר מזון המכיל פחמימות – לחם דייסה ואטריות. 

כאשר הייתי בכיתות א-ד היה בארץ מחסור גדול מאוד במזון .הסיבות לכך היו שהאוכלוסייה היהודית בארץ גדלה מ-600000 תושבים ב-1948 ל-1.800000 תוך שנים אחדות והחקלאים היהודים לא יכלו לספק את צרכי כל התושבים. בנוסף לכך החקלאים הערבים הפסיקו לספק מזון שהם גדלו בכפרים שלהם.

הממשלה חילקה לכל משפחה פנקס ובו תלושים שאפשרו למשפחות לקנות מוצרי מזון בכמויות קטנות למשל עוף אחד למשפחה לשבוע שלם .בקושי ניתן היה לקנות ביצים, חמאה ,גבינה וכדומה. אכלנו בעיקר מזון המכיל פחמימות לחם, דייסה אטריות. רבים מהילדים שגדלו בארץ בתקופה זו סובלים עד היום מבעיות בריאות הנובעות מתזונה לא נכונה. בחורף של 1949 ירד הרבה גשם ובשדות הפתוחים שבסביבת הבית גדלו עשבים בכמות בלתי רגילה לילדים. זאת הייתה חגיגה, כי אכלנו חובזות כמעט יום יום.

היום אני יודע שבמשפחות רבות נהוג לבשל חובזות, אנחנו אכלנו אותם ישר מהשיח. בהרבה חצרות גדלו עצי תפוזים ואנחנו כילדים היינו נכנסים בדרך כלל בלי רשות כדי לקטוף תפוזים ולמלא את הבטן.

בסביבה שלנו גדלו עצי תות והתות מבשיל בערך בסביבת חג שבועות, אנחנו כילדים טיפסנו על העצים כדי לקטוף תותים. היו משפחות רבות שהסכימו שילדי השכונה יטפסו על העץ ויאכלו כמה תותים שהם רוצים, אבל גם יקטפו וימלאו קופסה לבעלי העץ. בשנות ילדותי נהגו לבשל על פתילייה. פתילייה היא: מיכל נפט קטן שבתוכו טבול פתיל רחב של כותנה הפתיל סופג נפט. את הפתיל מדליקים ועליו מבשלים את האוכל. הבישול נמשך זמן רב וכל הבית מלא בריח של נפט ועשן. את הנפט היו קונים ממוכר נפט שהיה עובר בשכונה עם עגלה רתומה לסוס. למוכר הנפט היה פעמון מיוחד שבו היה מצלצל וכולנו ידענו להבחין בין הצלצול של מוכר הקרח לצלצול של מוכר הנפט.

לאחר סיום בית הספר היסודי ובהשפעת תנועת "הנוער העובד" יצאתי ללימודים תיכוניים בבית הספר בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד, בעמק הירדן. שיטת הלימוד בקיבוצים בתקופה ההיא כללה הרבה עבודה בענפי המשק השונים. בתקופה ההיא הפיקוח על הילדים היה מועט מאוד ובני כיתתי ואני נהגנו לצאת לטיולים רגליים ארוכים בכל רחבי עמק הירדן ואזור הכנרת.

אחרי סיום כיתה י"א התחלתי ללמוד בבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה. לאחר מכן התגייסתי לשרות סדיר בחיל האוויר. בחיל האוויר חנכו אותנו להקפיד מאוד ולקחת אחריות אישית על כל פעולה שאנחנו מבצעים כי בדרך כלל איש צוות קרקע שמטפל במטוס ומתקן תקלות עושה זאת לבדו ואם העבודה לא תבוצע באופן מושלם יש סיכון שתקרה תקלה שעלולה לגרום לפגיעה בטייסים ובמטוסים. לאחר שחרורי מצה"ל התחלתי לעבוד בתעשייה בתחזוקת מטוסים. לאחר כשלוש שנים נשלחתי ללימודי הנדסת מכונות, במלגת התעשייה האווירית. לאחר סיום לימודי שבתי לעבוד בתעשייה האווירית כמהנדס ובאותו הזמן בשנת 1967 התחתנתי עם סנדרה.

במקביל לעבודתי בתעשייה האווירית לימדתי בבית ספר תיכון מקיף בבאר שבע במשך 12 שנים – בכיתות י'ב, י'ג.

תחום הלימודים היה קשור לעולם התעופה והתלמידים שסיימו כיתה י'ג הוסמכו כטכנאי מטוסים וגויסו לשירות בחיל האוויר. בעבודתי בתעשייה האווירית עסקתי לסירוגין בניהול ייצור, בניהול איכות, במחקר ובפיתוח.

במהלך עבודתי רשמתי מספר פטנטים בתחום הביטחוני. התעשייה האווירית פועלת בעשרות ארצות ברחבי העולם ולכן נשלחתי פעמים רבות לביצוע משימות שונות במקומות שמרבית האנשים לא מגיעים אליהם כתיירים. למשל, מזרח סיביר שם ביקרתי פעמים אחדות בחודשי החורף ולמדתי איך נראים החיים בטמפרטורות של שלושים עד ארבעים מעלות מתחת לאפס. באחת הנסיעות הגעתי לימת בייקל במרכז סיביר, בימה זו נמצאים 25% מהמים המתוקים של העולם. הימה הייתה קפואה, שכבת הקרח עבה מאוד ומשאיות כבדות יכולות לנסוע עליו בביטחון מלא .ביקרתי גם במדינות אפריקאיות, בקו המשווה וראיתי איך נראים יערות עד ואיך חיים אנשים במדינות עולם שלישי. באחת הפעמים ראיתי התפרצות של הר הגעש גומא – מחזה לא שגרתי. בפעם אחרת כשביקרתי בסרילנקה הפלגתי בספינה של הצי, באוקיינוס ההודי והייתה לי הזדמנות לראות לוויתן גדול מגיח מהמים במרחק של כמה עשרות מטרים מהספינה.

 

תשע"ו 2016

 

הנוער העובד והלומד (הנוע"ל) היא תנועת נוער שיסודותיה בתנועת הנוער העובד, שהוקמה ב-1924 בארץ ישראל על ידי בני נוער עובדים שהתאגדו על מנת להגן על עבודתם וזכויותיהם. להמשך קריאה