מאגר סיפורי מורשת

שמי אריה רוטנברג, נולדתי בבוסטון שבארצות הברית בשנת תש"ב 1942. אבי היה רב של קהילה, ואמי עזרה לו ולימדה את הילדים ואת הנשים בקהילה יהדות.

למדתי בבי"ס יסודי שנקרא הרמב"ם, זה היה בית ספר יהודי לבנים ולבנות, גם אחותי למדה בבית ספר זה. חינכו אותנו גם בבית הספר וגם בבית לשמירת מצוות ואהבת ארץ ישראל. בבית ספרי היה חדר אוכל, אני הכי אהבתי לאכול בו לחם מטוגן. בסוכות היינו הולכים לבית הספר, ובנו לנו סוכה כדי שנוכל לאכול בה את ארוחת הצהריים.

בהפסקות היינו משחקים בבייסבול, ואני גם הייתי האוהד של הקבוצה בבוסטון.

המוזיקה שהייתי שומע כילד היתה גם מוזיקה קלאסית וגם שירי ארץ ישראל.

בבית שלנו היה טלפון ובו הייתי מדבר עם סבא וסבתא שלי שגרו במונטריאול שבקנדה, ועם דודי שגרו ברחבי ארצות הברית. כל קיץ היינו ניפגשים ביחד ליד אגם ומבלים את החופש ביחד. כך בני דודי לימדו אותי לשחות.

הביקור הראשון שלי בארץ היה בשנת תשכ"ד 1964. עליתי לאניה בלי המשפחה אבל ביחד עם עוד 20 סטודנטים שבאו ללמוד בארץ ישראל. המחיר לכרטיס טיסה במטס באותה תקופה היה יקר מאד ולכן הפלגנו באניה. משך הנסיעה היה שבועיים. כשהתקרבנו לארץ ישראל הודיעו לנו שרואים כבר את החוף, את חיפה, כולנו עלינו למרפסת האניה כדי לראות את הארץ שאף פעם לא ראינו קודם. מחיפה לקחו אותנו לירושלים, חלק מהסטודנטים הלכו ללמוד באוניברסיטה, אני הלכתי ללמוד בישיבת מרכז הרב קוק.

אחרי כמה שבועות שהייתי בארץ, כתבתי ביומן שלי שארץ ישראל היא המקום הכי טוב ליהודים ושאני חושב שיום אחד אבוא לגור בה. בחנוכה יצאנו לטיול עם בני עקיבא לקחו אותנו בטיוליות להרי אילת. קודם לטיול הזה לא ראיתי מדבר, והנופים המיוחדים של אילת מאד הרשימו אותי.

הזוית האישית

בזכות התכנית גיליתי דברים על סבא שלי שלא ידעתי עד היום