כל העם צבא – תקומה במדינת ישראל
משפחתי בזמן מלחמת השחרור
שמי שרה גורן נולדתי בישראל שנים מעטות לפני קום המדינה. היו לי 2 אחים גדולים.
כאשר התחילה מלחמת השחרור בשנת 1948 אבי גויס לצה"ל ולא ידע להילחם או להשתמש בנשק.
הוא גויס לחיל שנקרא חיש בו שרתו אנשים מבוגרים.
אבי שרת בכיבוש שדה התעופה לוד. אמי הייתה מתנדבת במגן דוד אדום. כל יום ששי היא הייתה בתורנות
משעה 6 בבוקר עד שעה 10 בבוקר. אחי הבכור למד בתיכון אך כאשר פרצה המלחמה בית הספר נסגר. אחי
גויס לצבא. הוא שירת בתפקיד קשר והשתתף בקורס בו למד להיות קשר.
אני זוכרת , שיום אחד אחי חזר לחופשה מהקרב עם מכשיר הקשר שלו, כאשר אנטנת המכשיר חסרה,
הוא סיפר לנו, שצלף ערבי ירה לכיוונו ופגע במכשיר הקשר באנטנה והוריד אותה.
כך אחי ניצל.
אחי השני הבוגר ממני, בזמן המלחמה המשיך ללמוד בבית הספר ואחר הצהרים רכב על אופנים מעמדה
לעמדה והעביר הודעות למפקדים. לא היו אז מספיק מכשירי קשר, והם, הבחורים הצעירים, שימשו
"מכשירי קשר אנושיים".
אני הקטנה, נשארתי בבית עם חברה שגרה לידי. במשך שעות היום בילינו יחדיו, שחקנו, ובלילה ישנו שתינו
במקלט שבנו הורי. ישנו יחד במיטה צרה מאוד. המיטה הייתה במקלט שבנו הורינו. ביתם היה בית על עמודים
בין העמודים מלאנו שקי חול להגנה מפני ההפגזות.
הייתה הפוגה בארץ. הפוגה זאת תקופה שלא נלחמו, תקופת שקט, שהתקיימה לאחר הסכם בין הערבים
והיהודים. ההפסקה הייתה לזמן מוסכם. אולם ההפוגה לא נמשכה זמן רב. לאחר ההפוגה שוב פרצה
מלחמה, קמה המדינה הוכרזה הכרזת העצמאות של מדינת ישראל וצבא ההגנה לישראל צה"ל .
אחי הגדול גויס שוב ושירת בחיל אויר ואחי השני גויס ושירת בחיל הנח"ל. אני כאשר הגעתי לגיל 18 גויסתי
גם אני לצה"ל.
מילון
כל העם צבאשכולם נלחמו למען הקמת המדינה
ציטוטים
”לא היו מספיק מכשירי קשר, ובני הנוער היו "מכשירי קשר אנושיים" “