מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

כל ההתחלות קשות

בקשר הרב דורי
צנעא

לונה מספרת: "הגענו לראש העין אחרי שעלינו לארץ. שמו אותנו באוהל, לא היו דירות אז. היה לי בן ובת. הבן  היה בן 4 והבת הייתה בת שנתיים. גרנו בראש העין באוהל. נתנו לנו ארוחת בוקר וצהריים. שמרנו חצי מהצהריים לערב. והכל היה חלבי – לא היה בשר. היה הרבה אוכל חסר. אחר-כך הילד הלך לבית-ספר – הם יצאו ב-8  וחזרו ב-12 . כשהם חזרו הייתי רוחצת אותם והייתי נותנת להם בגדים-שגם  לא  היה הרבה. אני עבדתי שם בסריגת  בגדים ובעלי עבד בקטיף תפוחים ותפוזים.

 

אחרי שנה עברנו לקריית אונו וגרנו כולנו בדירה אחת.

 

שמחתי מאוד שעברנו, היה יותר נוח אבל הכי שמחתי שידעתי  שילדי בדירה רגילה. עכשיו אני גרה ברמת-גן. ואני באה לבית התפוצות ושמה האוכל בסדר, ויש לי שם חברות והכל בסדר. כל השכנים שלי בבניין טובים אליי ועוזרים לי. אנחנו כמו משפחה אחת גדולה."

 

מילון

צנעא
בירת תימן

ציטוטים

”הגענו לראש העין אחרי שעלינו לארץ. שמו אותנו באוהל, לא היו דירות אז“

הקשר הרב דורי