מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

כך נצלנו ממוות

נעם ובני
נעם ובני
לפתע, אבקת השריפה נדלקה והמחסן נשרף

נולדתי ב 24 לאפריל 1936 בעיר יסי שברומניה, בן לקלמן ורחל סימון ואח ליוסף. שם זה ניתן לי על שם אח של אימי שנפטר במלחמת העולם הראשונה.
 
בילדותי גרתי בבית עם חדר אחד עם רצפת אדמה, כי לא היו מרצפות. היינו משפחה ענייה וכאשר אבי חלה בדלקת ריאות לא היה לנו כסף לקנות תרופות ולטפל במחלתו והוא נפטר.
 
 לפני כן, בתקופת המלחמה, בשנת 1944, היה מחסן תחמושת של צבא גרמניה ליד הבית שלנו. יחד עם חבריי היהודים היינו משחקים ליד המחסן עם אבקת שריפה. לפתע, אבקת השריפה נדלקה והמחסן נשרף. פחדנו לחזור הביתה כי ידענו שזהו הקץ לחיינו. עלינו לקרון רכבת ומתוך עייפות ורעב, אני וחבריי נרדמנו. למזלנו, כשהקרון נעצר כדי להוריד סחורה, פגשנו איש כפרי שכל יום היה מביא לנו בכפר דברי חלב (שמנת, גבינה, חלב ועוד…). האיש הכפרי הציע לנו להתחבא אצלו בבית עד שהמצב יירגע וכך, אני וחבריי ניצלנו ממוות. 
כשהייתי נער, בערך בגיל 14, התחלתי ללמוד את מקצוע החרטות. המקצוע היה אז מקצוע מאוד מקובל ויקר, והתחלתי לפרנס את משפחתי. 
 

מילון

לא להרים ידיים
לעולם לא לוותר, כל קושי מחשל אותך לבאות. לא היה קל בגולה ולמרות הכל הגענו לארץ ישראל וגידלנו דור לתפארת המדינה.

ציטוטים

”לא להרים ידיים“

הקשר הרב דורי